פסק-דין בתיק עפ 1304/06

            המשיב שבפנינו הורשע בבית משפט קמא על פי הודאתו ב- 13 אישומים, הכוללים שורה ארוכה של עבירות רכוש, שעיקרן התפרצויות למחסני חומרי הדברה מקיבוצים ויישובים, וגניבת חומרי הדברה בשווי של עשרות אלפי שקלים, התלוו לעבירות אלה עבירות נוספות של היזק לרכוש, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, והחזקת מכשירי פריצה. בנוסף הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה והפרת הוראה חוקית.

            לאחר שנתקבלו תסקירי מבחן בעניינו של המשיב, גזר בית משפט קמא על המשיב את העונשים הבאים:

            1.         מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים.

            2.         הפעיל עונש של מאסר על תנאי אשר היה תלוי ועומד כנגד המשיב בת.פ. 1824/03 בית משפט השלום בבאר שבע בן 4 חודשים, כאשר מחציתו הופעל באופן חופף, ומחציתו השניה המצטבר, כך שסך הכל הטיל על המשיב 30 חודשי מאסר בפועל.

3.         מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא, שהמשיב לא יעבור במשך של 3 שנים, על כל עבירת רכוש מסוג פשע.

4.         מאסר על תנאי נוסף לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא, שהמשיב לא יעבור במשך 3 שנים, אחת מן העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, העלבת עובד ציבור, קשירת קשר לביצוע פשע המסתייע ברכב לביצוע פשע, העדר ביטוח, הפרת הוראה חוקית, היזק לרכוש במזיד, הדחה בחקירה.

            5.         פסילה מלקבל ולהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים.

            6.         חייב את המשיב לשלם למתלוננים פיצויים בסכומים של 5,750 ש"ח, 2,550 ש"ח, 5,000 ש"ח, 2,600 ש"ח, 2,333 ש"ח, פיצויים אלה ישולמו לאחר תום 6 חודשים משחרור המשיב.

            המדינה מלינה בפנינו על קולת העונש שנגזר על המשיב. לדידה עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב, קצר ביותר ואינו משקף את מדיניות הענישה בעבירות רכוש. ציינה עוד, כי בית משפט קמא התעלם כמעט באופן מוחלט ממרכיבי הגמול וההרתעה אשר באים לידי ביטוי על ידי הטלת עונשים חמורים ביותר. לשיטתה, בית משפט קמא התעלם מהפסיקה המנחה באשר למדיניות הענישה הראויה בעבירות רכוש, ונתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות אשר אינן שונות במהותן מנסיבות אישיות של נאשמים אחרים. לאור האמור, ביקשה המדינה לקבל את הערעור, ולהטיל על המשיב מאסר בפועל לתקופה ארוכה ביותר, שתהלום את חומרת מעשיו, תכיפותם, עברו הפלילי ומדיניות הענישה הנוהגת. בנוסף, ביקשה להטיל פסילת רשיון הנהיגה לתקופה ממושכת יותר, וקנס משמעותי, וכן להורות כי הפיצויים למתלוננים לאלתר.

            מנגד, טען הסניגור, כי העונש שהוטל על המשיב ראוי והולם, ופותח פתח לשיקומו של המשיב, והראיה לכך, כי המשיב החל בהליך השיקומי, והוא נמצא באגף מתקדמים והחל כבר בטיפול. לשיטתו, בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האינדיווידואליות של המשיב. הסניגור חזר על נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, והדגיש את העובדה כי המשיב כיום חייב בסכומים ניכרים של קנסות.

            מבחינת גזר הדין של בית משפט קמא אנו למדים, כי בית משפט קמא סקר באריכות את טיעוני הצדדים לעונש, דן מצד אחד בחומרת העבירות בהן הורשע המשיב על פי הודאתו, להתנהגותו העבריינית, להישנות מעשיו החמורים, ואף נתן משקל לעובדה כי המשיב הפר באופן בוטה החלטות שיפוטיות ונהג בפסילה. כמו כן עמדה לנגד עיניו העובדה, כי עבירות הרכוש שביצע המשיב, היו תולדה של תכנון מוקדם בקור רוח עם השותף האחר. בנוסף, בית משפט קמא נתן דעתו למדיניות הענישה המחמירה בעבירות רכוש, תוך הדגשה כי על בית המשפט לנקוט בענישה אשר תשדר מסר הרתעתי הולם, ותתן ביטוי לחומרת העבירות ולנזק שנגרם לציבור בעטיין. כן התייחס בית משפט קמא לרשימת הרשעותיו הקודמות של המשיב, הן בתחום הפלילי, והן בתחום התעבורה, אשר מלמדות על אדם שאין עליו מורא של החוק, אף נתן דעת לחומרה המיוחדת במעשיו של המשיב אשר ביצע את העבירה של העלבת עובד ציבור כאשר היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 4 חודשים.

            מעבר לכל האמור, סקר בית משפט קמא בהרחבה את תסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של המשיב, ובתמצית עולה ממנו, כי המשיב בעל אינטליגנציה תקינה, שיחת קצין המבחן עימו אופיינה במסירת מידע מגמתי וסלקטיבי, אשר על פי תפיסתו יכולה לסייע למשיב במצבו. התרשמות שירות המבחן, כי המשיב הפנים את הנורמות החברתיות באופן חלקי בלבד. על פי דברי המשיב, התהליך בו החל המשיב בעבריינות, החל בהתמכרותו להימורים, המשיב החל להמר באופן יומיומי לאבד רכוש, ולציבור חובות רבים, ועל רקע זאת, החליטה אשתו להתגרש ממנו, עם זאת בני הזוג המשיכו לחיות ביחד. להערכת שירות המבחן, העבירות בוצעו על רקע בעייתיות בנושא, הפנמת נורמות חברתיות, משיכה לריגושים וקושי בהצבת גבולות לעצמו. המשיב התקשה לראות את החלקים האישיותיים והמשפחתיים שהביאו אותו לא אחת לבצע עבירות על החוק. שירות המבחן התלבט רבות באשר להמלצה, כאשר מצד אחד התרשם מאדם אשר זקוק לעזרה טיפולית, להערכתו שילובו של המשיב בתכנית טיפולית בה יעבוד על התנהגותו הפורצת גבולות בתחומים רבים בחייו, ביניהם ביצוע עבירות פליליות רבות, והתמכרותו להימורים, יכולה להוות מענה ותסייע לשיקומו ולמנוע הישנות עבירות בעתיד, מאידך גיסא, מתוך עברו, אפיקי הענישה לאורך שנים, סבר שירות המבחן כי יש צורך בענישה מוחשית שתהווה מחיר מותאם למעשיו של המשיב וגורם הרתעתי בעתיד.

            בשל העובדה כי אין מסגרת טיפולית סגורה לצרכיו הטיפוליים הכרחית של המשיב, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה, אולם המליץ כי במידה ויישלח למאסר, תוסב תשומת לב שירות בתי הסוהר לצרכיו הטיפוליים.

מהפן האחר, עמד בית משפט קמא על נסיבותיו האישיות של המשיב, הסיבות שהביאו אותו לעבריינות מצבה הרפואי של גרושתו, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש גם לנו, הודאת המשיב שחסכה זמן שיפוטי יקר.

לאחר שבית משפט קמא סקר כאמור מכלול הנסיבות כמפורט לעיל, ערך את כל השיקולים הראויים, גזר את העונש כמפורט. אומנם גזר הדין שניתן נוטה לקולא, וצודקת ב"כ המדינה כי רמת הענישה הראויה והנהוגה, במיוחד בתקופה האחרונה בעבירות רכוש, חמורה יותר מאשר המאסר בפועל שהוטל על המשיב, יחד עם זאת, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שפירטנו לעיל, המאסר בפועל שניתן, אינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בצורה שמצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור, וכאשר ידועה לנו ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור אינה חליפה של הערכאה הדיונית, ובית המשפט לערעורים אינו דן בעניין תוך הפעלת שיקול דעתו משלו כאילו הוא ישב מלכתחילה בערכאה הדיונית. בית המשפט לערעורים יתערב בעונש רק כאשר רמת הענישה חרגה באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים (ע"פ 9097/05 מ"י נ. בוריס ורשילובסקי, תק-על 2006 (3) 14, 18, ע"פ 1242/97 גרינברג ליאור ואח' נ. מ"י, תק-על 98 (1) 81, 92).

            לאחר שנתנו את דעתנו לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב, נסיבות ביצוען, ולאחר ששקלנו מכלול השיקולים, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

ניתן היום ל' בחשון, תשס"ז (21 בנובמבר 2006) במעמד הנוכחים.

____________________        ________________________         ________________

זיאד הווארי, שופט - אב"ד        גבריאלה (דה-ליאו) לוי - שופטת        הלמן אסתר - שופטת