פסק-דין בתיק עפ 1302/07

1.         המערער נשוי לאשתו, המתלוננת, מזה כחמש שנים ולהם שני ילדים משותפים.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, עבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות (בת זוג), עבירה לפי סעיף 379+382(ב) לחוק  העונשין, תשל"ז - 1977 (מספר מקרים) ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בהסדר הטיעון, שהוצג בפני בית משפט קמא הוסכם, כי בטרם ייגזר דינו של המערער, הוא ישלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן; במידה והתסקיר יהיה חיובי, תעתור המשיבה לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים והסניגור יעתור לעונש מותנה בלבד ובמידה והתסקיר יהיה שלילי, הטיעון לעונש יהיה חופשי.

2.         לאחר שהוגשו שני תסקירים בעניינו של המערער ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית משפט השלום הנכבד על המערער מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ומאסר על תנאי 9 חודשים למשך 3 שנים.

3.         המערער סבור, כי בית משפט קמא החמיר עמו, תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אלה: הודאת המערער בכתב האישום המתוקן בשלב מוקדם של ההליך, הודאה שיש בה חסכון זמן שיפוטי יקר ומלמדת על חרטתו של המערער, שלוקח אחריות על ביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות של המערער (בן 32, שאין לחובתו הרשעות קודמות מאותו סוג, מפרנס יחיד), תהליך ההתפרקות שנמצאת בו משפחתו העלול להזיק גם לאישה ולילדי בני הזוג, הצורך בשיקום התא המשפחתי במיוחד לאור העובדה, כי בני הזוג חזרו להתגורר יחדיו ומנסים לשקם את עצמם, והעובדה, כי הליכי המשפט היוו גורם מרתיע ואפקטיבי עבור המערער. ב"כ מהערער הדגיש בטיעוניו, כי העונש שהוטל על המערער הינו חורג וסוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה המוכרת והראויה בנסיבות העניין, שכן ענישה טיפולית שיקומית לכל בני המשפחה, כך נטען בהודעת הערעור, הינה הדרך שתוכל להביא לשינוי משמעותי וארוך טווח, דבר שישרת את טובת המתלוננת ושאר בני המשפחה.

4.         ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור בשל חומרת מעשיו של המערער שהופנו כלפי אשתו, כאשר אין המדובר במקרה חד פעמי אלא ברצף של מעשי תקיפה. ב"כ המשיבה הדגישה, כי המערער לא עבר תהליך שיקומי כעולה משני התסקירים שהוגשו בעניינו.

5.         לאחר שעיינו בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות.

המערער חטא בשורה ארוכה של מעשי אלימות כלפי אשתו. אין המדובר במקרה בודד אלא מדובר ברצף של מקרים.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 18.12.06 תקף המערער את המתלוננת בכך, שהזיז את רגליה ונתן לה מכות ברגליו ובנעל העבודה שלו תוך שהוא מקלל אותה.

באותו ערב התנפל המערער על המתלוננת, לאחר שסרבה לשכב עמו, ושוב תקף אותה בכך שנתן לה מכות על ראשה וגרר אותה על הרצפה והוציא אותה מחוץ לדלת הבית. המערער עזב את המתלוננת כשהיא זרוקה על הרצפה, נכנס לבית והוציא סכין ואיים להרוג אותה עם הסכין.

שבוע עובר לתאריך 18.12.06 ב- 4 הזדמנויות שונות, תקף המערער את המתלוננת בכך, שנתן לה מכות בידיו בכל חלקי גופה וניסה לחנוק אותה עם ידיו.

בחודש רמדאן בשנת 2006, תקף המערער את המתלוננת שלא כדין במכות בידיו.

עינינו הרואות, מדובר במערער אלים, שאינו בוחל ואינו נרתע מלתקוף את אשתו פעם אחר פעם בשל סיבות של מה בכך.

6.         שרות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינו של המערער.

בתסקיר הראשון מיום 21.6.07 הוגש עת היה המערער גרוש מאשתו ומשוחרר בתנאי מעצר בית מלא, אם כי בני הזוג התכוונו לחזור ולהתחתן שוב. בתסקיר זה צויין, כי המערער התקשה לקבל אחריות מלאה למיוחס לו בכתב האישום והשתמש במנגנוני הגנה של מנימליזציה מחומרת העבירה והשליך האחריות על אשתו. קצינת המבחן העריכה, שהמערער זקוק להתערבות טיפולית ולכלים אשר יעשירו את הרפרטואר ההתנהגותי שלו על מנת לנהל מערכת יחסים בריאה בעתיד. לשם כך נתבקשה דחיה למשך 4 חודשים על מנת להפנותו לקבוצה טיפולית לגברים אלימים.

בתסקיר השני מיום 16.10.07 צויין, כי המערער הופנה לקבוצה טיפולית בנושא שלטים וכעסים והחל את השתלבותו בקבוצה אך מלבד המפגש הראשון הוא לא הגיע לשאר המפגשים ולא יצר קשר עם מנחת הקבוצה וטען, כי אינו חש נזקקות להיות מעורב בקשר טיפולי כלשהו ולא מקבל אחריות על החלקים האלימים באישיותו ועקב כך הוא נשר מהקבוצה כבר בשלב ראשוני. עוד צויין בתסקיר, כי המערער חזר לחיים משותפים עם אשתו והחל לעבוד באזור המרכז. קצינת המבחן התרשמה מפרוגנוזה שלילית לשינוי או לטיפול וכן התרשמה, כי המערער אינו פנוי בשלב זה בחייו לערוך שינוי משמעותי בדפוסי התנהגותו ועקב כך היא נמנעה ממתן המלצה טיפולית בעניינו.

7.         ב"כ הצדדים נחלקו ביניהם אם מדובר בתסקירים חיוביים או שמא בתסקירים שליליים. כפי שעולה משני התסקירים, המערער התקשה לקבל אחריות מלאה למיוחס לו וניסה למזער מחומרת מעשיו ולהשליך את האחריות על אשתו, קורבן מעשיו האלימים. חרף הערכתו המקצועית של שירות המבחן, כי המערער זקוק להתערבות טיפולית על מנת לנהל מערכת יחסים תקינה, סבר המערער, כי אינו אדם אלים ואינו זקוק לטיפול ומשכך, לא טרח להשתתף בקבוצה הטיפולית. אכן, התנהגותו של המערער מלמדת על חוסר מודעותו לחומרת מעשיו ולצורך בהתערבות טיפולית בחלקים האלימים שבאישיותו למען ניהול מערכת זוגית תקינה. בשל גישתו השלילית של המערער לערוך שינוי או טיפול כפי המלצות שירות המבחן, לא ניתן לראות בתסקירים שהוגשו בעניינו כתסקירים חיוביים.

8.         התופעה של אלימות בתחום המשפחה נדונה רבות בהלכה הפסוקה ושכיחותה מחייבת הטלת עונשים מרתיעים כדי להלחם בתופעה קשה זו המעוררת רגשות סלידה ושאט נפש בקרב הציבור. נוכח הצורך להילחם באלימות בכלל וזו המופנית כלפי נשים בפרט, לא מצאנו בעונש שהוטל על המערער, אף שאין המדובר בעונש קל, דבר המצדיק התערבותנו ומכאן החלטנו לדחות את הערעור.

9.         לאור האמור,  אנו מורים על דחיית הערעור.