פסק-דין בתיק עפ 1286/05

כב' השופט האשם ח'טיב:

כתב האישום וההליכים בפני בית משפט קמא:

1.         כנגד שלושת המערערים הוגש כתב אישום, ת.פ. 2217/92 שייחס להם מספר רב יחסית של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976.

2.         הנאשמים כפרו תחילה באשמות המיוחסות להם ע"פ כתב האישום. אולם ביום 11/1/04 הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום בכך שנמחקו ממנו חלק מהעבירות שיוחסו למערערים ע"פ כתב האישום, הנאשמים הודו במיוחס להם ע"פ כתב האישום המתוקן והורשעו בעבירות שבכתב האישום המתוקן והם: מסירת ידיעות לא נכונות בלא הסבר סביר ו/או הגשת דו"חות הכוללים ידיעות לא נכונות, 9 עבירות ע"פ סעיף 117 (א) (3) לחוק בשילוב עם סעיף 117 (ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: " החוק"), ובקשר לסעיף 69 לחוק, מסירת ידיעה כוזבת ו/או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, 14 עבירות על סעיף 117 (ב) (1) לחוק בקשר עם סעיף 69 לחוק, הכנה וניהול פנסקי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, 14 עבירות על סעיף 117 (ב) (6) לחוק, אי הגשה במועד של דו"חות שיש להגישם, 11 עבירות על סעיף 117 (א) (6) לחוק בקשר עם סעיפים 67 (א), 69, 88 (א) לחוק וביחד עם סעיפים 20, 23 לתקנות מס ערך מוסף התשל"ו-1976 וביחס למערערים 2 ו- 3 אף מכח סעיף 119 לחוק.

3.         ע"פ הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי העונש שייגזר על המערערים יהיה כדלקמן:

א.                  על המערער מס' 1 קנס לפי שיקול דעת בית המשפט.

ב.         על המערער מס' 2 מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי.

ג.          על המערער מס' 3 מאסר על תנאי וקנס כספי.

הצדדים הבהירו כי הסדר הטיעון מותנה בכך שכל המחדלים המתוארים בכתב האישום יוסרו בטרם מתן גזר הדין, ולצורך זה הסכימו לדחות את הטיעון לעונש לשלושה חודשים.

לאחר מספר דחיות שניתנו ע"פ בקשת המערערים, ולאחר שהתברר כי בחלוף 11 חודשים, כל אשר שילמו המערערים ע"ח חובם למע"מ היה סכום של 40,000 ש"ח, שוב נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת ב"כ המערערים ודחה פעם נוספת את טיעוני הצדדים לעונש ליום 23/12/04, זאת לאחר שב"כ המערערים הציג לוח זמנים לתשלום יתרת החוב. בית המשפט קמא שב ודחה את המועד לטיעונים לעונש ליום 7/3/05, זאת לאחר שהוצגה קבלה המעידה על תשלום סך של 50,000 ש"ח, אולם לישיבה זו בחרו המערערים וסניגורם שלא להתייצב לדין, ושוב נדחה הדיון, אגב הוצאת צו הבאה כנגד המערערים 2 ו- 3, ליום 22/3/05, מועד בו הופיע הסניגור לבדו וללא המערערים ושוב נאלץ בית המשפט קמא לדחות את המועד ליום 18/4/05, ישיבה אליה הופיעו המערערים 2 ו- 3 ללא הסניגור. המערער מס' 3 טען כי הסניגור חולה. המערער מס' 3 ביקש מבית המשפט לפסול את עצמו, בקשה אשר נדחתה אולם לאור אי הופעת הסניגור, שב בית המשפט ודחה את מועד שמיעת הטיעונים לעונש ליום 10/5/05, ישיבה בה התחלף סניגורם של המערערים והודיע על הגשת ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול את עצמו.

הסניגור ביקש בישיבה זו מבית המשפט להתיר לנאשם מס' 3 לחזור בו מהודאתו ולבטל את הרשעתו בדין.

בית המשפט דחה את בקשתו של הסניגור.

באותה ישיבה ביקש הסניגור לצרף ת.פ. 3161/02 המתנהל נגד המערערים 1 ו-2 וענינו עבירות על פקודת מס הכנסה וביקש לדחות את הטיעונים לעונש למספר ימים.

לאחר שב"כ המאשימה הסכים, הרשיע בית המשפט ע"ס הודאתם את המערערים מס' 1 ו- 2 בעבירות המיוחסות להם ע"פ כתב האישום בת.פ. 3161/02 ודחה את שמיעת טיעוני הצדדים לעונש ליום 22/5/05.

בפתח הדיון שהתקיים במועד המתוכנן 22/5/06, הודיע התובע כי הסניגור הגיש לבית המשפט העליון בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול את עצמו, אולם בית המשפט החליט שלא לדחות את הדיון ולשמוע את טיעוני הצדדים לעונש, אולם קבע כי גזר הדין יינתן רק לאחר שבית המשפט העליון יכריע בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא שלא לפסול את עצמו או בערעור על ההחלטה, ככל שהבקשה להארכה תתקבל.

טיעוני הצדדים לעונש בפני בית המשפט קמא:

4.         בטיעוניהם לעונש טענו שני הצדדים, כל אחד מטעמו הוא, כי הסדר הטיעון עליו הודיעו הצדדים, אינו תקף עוד.

5.         ב"כ המאשימה בטיעוניהם לעונש, הצביעו כל חומרת מעשיהם של המערערים, על כך שהעבירות בוצעו במשך תקופה ארוכה יחסית ועל היקף הסכומים הגדול שהמערערים העלימו ולא שילמו בגינם לא מע"מ ולא מס הכנסה.

הסניגור מצידו טען כי המערערים מביעים חרטה עמוקה על מעשיהם, הצביע על כך שמאז ביצוע העבירות עברה תקופה של חמש וחצי שנים. הסניגור ציין את הודאת המערערים ואת החסכון בזמן בעקבות כך שבית המשפט לא נאלץ לשמוע ראיות.

6.         הסניגור טען כי המערערים ניסו להסיר את המחדל אולם לא הצליחו וכי הם שילמו 10% מחובם למע"מ (40,000 ש"ח).

הסניגור טען לנסיבות אישיות ומשפחתיות של המערערים 2 ו- 3, שניהם נשואים ואבות לילדים קטנים. המערער מס' 3, שהינו בן 30 שנים לערך, סובל ממחלת דם המצריכה מעקב וטיפול תמידיים ומתקיים כיום מקיצבת נכות מהמל"ל.