פסק-דין בתיק עפ 1278/06

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         המערערים הורשעו בבית המשפט השלום בנצרת (פ' 3797/05) בעבירות על חוק הגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, (להלן: " חוק הגנת חיית הבר"), ציד ללא רישיון, ציד בלילה וציד בסנוור.

            בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג - גפר), זיכה את המערערים מעבירה נוספת שיוחסה להם בכתב האישום שעסקה בציד ארנבות, בקובעו כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי זו אכן היתה מטרתם של המערערים.

2.         כל אחד מן המערערים נדון לתשלום קנס בסך 4,500 ש"ח, וכן חויב לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה, בסך של 5,000 ש"ח.

3.         הערעור כאן מכוון כנגד הכרעת הדין המרשיעה וחומרתו של גזר הדין.

4.         המערערים הואשמו בכך שביום 25/09/04 בסמוך לשעה 02.15 בשדות מושב היוגב, עסקו בציד ארנבות, תוך שהם סורקים את השטח בזרקור, במהלך נסיעה בטרקטורון.

            במסלול נסיעת הטרקטורון נמצאה ארנבת שחוטה וטריה, אשר נצודה זמן קצר קודם לכן.

            עוד, לפי כתב האישום, ברכבם של המערערים נמצאו 2 זרקורים, סכין, פנסים ואמצעים נוספים המשמשים בציד. למערערים לא היו רשיונות לציד, והתקופה היתה תקופה האסורה בציד ארנבות.

5.         המערערים לא חלקו על כך שבלילה המצוין בכתב האישום הם נסעו בטרקטורון, באזור הנטען, לא בשדות היוגב, אלא בשדות קיבוץ מגידו. הם הודו גם כי בחזקתם היו זרקור וסכין יפנית, אך הכחישו את הטענה כי עסקו בציד. המערערים הסבירו נוכחותם במקום  בכך שיצאו לטייל בשדות.

6.         לאחר ששמע את העדים שהובאו בפניו והתרשם מהם, קבע בית המשפט קמא כי עדי התביעה מהימנים עליו, ועל סמך עדויותיהם, שוכנע כי הטרקטורון עליו נסעו המערערים, היה אחד מתוך שלושה טרקטורונים, אשר נצפו ע"י עדי התביעה כשהם סורקים את השטח.

            בית המשפט קמא מצא סתירה מהותית בין גרסאות המערערים, ביחס לטרקטורונים האחרים שהיו בשטח. מגרסת המערער מס' 2 התרשם בית המשפט קמא כי זו נועדה לתת הסבר לעדויות שלפיהן נראו המערערים יחד עם הטרקטורונים האחרים, ולאפשרות שימצאו סימני דם או סימנים אחרים שיקשרו את הטרקטורון לארנבת השחוטה שנמצאה בקרבת מקום.

בית המשפט קמא התייחס בהכרעת דינו לשתי נקודות אשר היו בעיתיות בעיניו, האחת: שדווחו של הפקח מר אריה קלר נמסר כשנה לאחר האירוע, ובנסיבות אלו לא היה מוכן בית המשפט קמא לסמוך על הצהרתו כי הוא זוכר את האירוע לפרטי פרטים.

לאור האמור, ובהעדר ראיה הקושרת את הארנבת ישירות לטרקטורון בו נסעו המערערים, זוכו אלה מן האשמה כי הם שצדו את הארנבת.

נקודה נוספת אותה ציין בית המשפט קמא כבעייתית היתה אי הבאתו לעדות של הפקח דותן, למרות שחלק מן המידע שעליו הסתמכו הפקחים מקורו היה בתצפית שערך פקח זה.

למרות קשיים אלה, שוכנע בית המשפט קמא, מעבר לכל ספק סביר, כי נוכחותם של המערערים במקום היתה למטרות ציד, ולא למטרה כשרה, וכי במעשיהם תרו אחר חיות בר לפגוע בהן וללוכדן.

בית המשפט קמא קבע כי האפשרות שהמערערים התכוונו לצוד ארנבות דווקא, הינה אפשרות סבירה, אך לא ניתן לקבוע זאת, ואין חשיבות גם לשאלה איזו חית בר התכוונו לצוד.

7.         הערעור כולו נועד לתקוף את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט דלמטה, הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן ישיר.  כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. " הלכה היא, כי לא מספיק להצביע על שורה של תמיהות, אפילו הן רבות, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם" (ע"פ 7595/03 - פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 3378 ,עמ' 3384).  ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, קל וחומר בממצאי מהימנות - אלא במקרים חריגים ונדירים ורק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת.

8.         לא שוכנעתי כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית.

המערערים נתפסו בשטח חקלאי בשעה 02.00 בלילה, בערב יום הכיפורים, כשברשותם 2 זרקורים, סכין יפנית, 2 פנסי יד ואלה, מבלי שיש בפיהם הסבר מניח את הדעת להמצאותם שם.