פסק-דין בתיק עפ 1271/05

כב' השופטת הלמן אסתר:

1.         המערער הורשע בבית משפט השלום בקרית שמונה (ת.פ. 478/03) בשתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, עבירות לפי הסעיפים 216(4) ו- 224א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), ביחס לשנות המס 1994-1995.

2.         כתב האישום ייחס למערער, יחד עם נאשם נוסף, כבעל תפקיד אחראי בחברת מעיין מירון מי שתיה עם מינרלים (1994) בע"מ (להלן: "החברה"), אי הגשת דוחות במועד כנדרש על פי הפקודה, בגין שנות המס 1994, 1995, 1996.

בית משפט קמא (כב' השופט ב. פיילס) הרשיע את המערער בגין אי הגשת הדוחות לשנים 94 ו- 95 בלבד, זיכה אותו מן העבירות המיוחסות לו בנוגע לשנות המס 1996, וגזר עליו תשלום קנס בסך 5,000 ש"ח, וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח.

3.         הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין המרשיעה ולחילופין על עצם ההרשעה.

4.         עיקרי טענותיו של המערער הינן כדלקמן:

א.         המערער מלין על הפרתם ברגל גסה של עיקרי הצדק הטבעי כלפיו. לדבריו, לא אפשרו לו לממש את זכותו לטיעון ושימוע בפני הרשות טרם העמדתו לדין.

ב.         המערער טוען כי לא היה מקום, להסיק על ויתור מצידו על זכות השימוע, מהעובדה שטענתו הועלתה באיחור, איחור שמקורו בסניגורו דאז.

לטענת המערער, אף שהמועד הנכון להעלות את הטענה הוא בשלב הטענות המקדמיות, ניתן להעלותה בכל שלב של ברור ההליך.

אי חקירתו על מנת לשמוע הסבריו, כאשר המדובר בעבירה מנהלית, שהעונש הראוי בצידה הוא השתת קנס מינהלי, מקימה לו, לטענתו, "הגנה מן הצדק".

ג.          המערער טוען כי הופלה לעומת מכלוף אוחנה הנאשם 3 בכתב האישום, (להלן:"אוחנה"), ששמו אף "נמחק" בהסכמה מכתב האישום. אוחנה נחקר בטרם הוגש כתב האישום, נערך לו שימוע וניתנה לו ההזדמנות להפריך את החשדות שהועלו כנגדו.

ד.         טעה בית המשפט קמא משלא דן והכריע בשאלה הקרדינאלית - האם היתה החברה רשאית להגיש דו"ח מאוחד לשנת המס 1994 עד לדו"ח שנת המס 1995, דהיינו עד תאריך 31.12.96.

ה.         בית משפט קמא שגה בקביעתו בדבר העדר קיום "הסיבה המספקת", המהווה היסוד עליו נענשים לפי סעיף 216 לפקודה.

            מסקנה זו איננה מתיישבת עם חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט.

אף שנטל הראיה להעדר סיבה מספקת הוא נטל מופחת - לא עמדה המאשימה בנטל זה.

ו.          מהמוצג נ/1 עולה כי פקיד השומה התיר לחברה לאחד את הגשת הדו"ח של שנת המס 94 עם הדו"ח של שנת המס 95. משמע פקיד השומה האריך את מועד הגשת הדוחות עד ליום 31/05/96. על כן, ומאחר ובית משפט קמא קבע בהכרעת דינו כי המערער סיים את תפקידו בחברה בינואר 96, פועל יוצא מכך הוא כי במועד הקבוע להגשת הדו"ח, המערער כלל לא היה בעל תפקיד אחראי בחברה.

נ/1 מהווה סיבה מספקת לזיכויו של המערער משתי העבירות.

 ז.          משקבע בית המשפט קמא כי המערער סיים תפקידו בחברה בינואר 1996, פועל יוצא מכך הוא שבמועד הגשת הדוחות לשנת המס 1995 לא היה המערער בעל תפקיד בחברה.

ח.          איננו מסכימים עם קביעות בית משפט קמא לענין עדותו של רו"ח עוז, לפיה היה על המערער להכין "מאזן" לצורך מכירת חלקו בחברה, ולא דו"ח שנתי, לשם הגשתו למס הכנסה. בנוסף, בית המשפט קמא לא התייחס למוצג נ/2 אשר היה צריך להביא לזיכויו.