פסק-דין בתיק עפ 1269/05

כב' השופט האשם ח'טיב:

1.         כנגד המערער הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, עבירה על סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ע"פ הנטען בכתב האישום, בתאריך 12/8/04 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם לביתו של יונתן שטרן (להלן: " המתלונן") ברח' הנרקיסים 6 רמת ישי (להלן: " הבית"), בכך שפתח את דלת הבית, שלא היתה נעולה ונכנס לבית בכוונה לבצע גניבה; ומשהבחין בו המתלונן, נמלט המערער בריצה תוך שהוא טורק את דלת הבית ונמלט מהמקום בנסיעה ברכב מיצובישי מ.ר. 6306602. בסמוך אחר כך נעצר הנאשם ע"י המשטרה בעליות למגדל העמק כשהוא נוסע ברכב הנ"ל.

2.         המערער כפר בפני בית משפט השלום בכל המיוחס לו ע"פ כתב האישום וטען כי לא רק שלא פרץ לביתו של המתלונן ברמת ישי, אלא כלל לא היה ברמת ישי. ע"פ גירסת המערער כפי שעלתה מהודעתו במשטרה ומאוחר יותר מעדותו בבית המשפט, הוא היה, עת נעצר ע"י המשטרה בעליות לכיוון מגדל העמק, בדרכו מביתו שבקריית ים לבית דודו אשר סויסה שמתגורר במגדל העמק.

פסק הדין של בית משפט השלום

3.         בית משפט השלום פסק להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט קיבל את עדות המתלונן ואת עדות שכנתו הגב' ליזה רוטשילד, ואת עדויות השוטרים שיצאו בעקבות קריאת המתלונן ע"מ לאתר את רכב המיצובישי, בו נמלט הפורץ, כעדויות מהימנות, ודחה את גירסת המערער כגירסה בלתי מהימנה.

בית משפט השלום שוכנע, לאחר שבחן את עדות המתלונן ואת עדויותיהם של השוטרים, דוד סויסה, בועז שקד ושפילמן אריאל, אשר קיבלו את קריאת המתלונן ביחס לאירוע ויצאו מתחנת המשטרה במגדל העמק ע"מ לאתר את רכב המיצובישי בו נמלט מי שפרץ לדירתו של המתלונן, ואת עדויותיהם של השוטרים, כעביה יחיא, עווייד נאדר ושרון מוסקוביץ' (דו"ח זכ"ד ת/11 אשר הוגש בהסכמה), ואף שמצא כי גירסאות השוטרים לגבי מספר הרכב לוקות במספר סתירות, השתכנע שמדובר בגירסאות אמת, והגיע למסקנה כי הרכב בו נמלט הפורץ מרמת ישי הינו רכבו של המערער, אשר נעצר ע"י השוטרים בעליות למגדל העמק, כאשר המערער נוהג בו.

בית המשפט קמא התייחס לזיהוי מספר הרכב ע"י המתלונן ולטעות של המתלונן בזיהוי הספרה שלפני האחרונה כספרה 2 במקום אפס ושוכנע כי המדובר ברכבו של המערער בו הוא נסע עת נעצר ע"י השוטרים.

באשר לזיהוי המערער, מצא בית המשפט את עדותה של שכנתו של המתלונן, הגב' ליזה רוטשילד, עדות מהימנה ביותר ומנימוקים שפורטו בפסק הדין, קבע כי יש ליחס משקל "לא מבוטל" לזיהוי הנאשם ע"י עדה זו, אף שזיהוי זה נעשה באולם בית המשפט. 

בית המשפט קמא התרשם לשלילה מעדות המערער ולאחר שניתח את גירסתו בהרחבה, החליט שאינו מאמין למערער ודחה את גירסתו כבלתי מהימנה.

בית המשפט קמא התייחס בהרחבה לטענות המערער בעניין מחדלים ופגמים בחקירה, וקבע כי אין במחדלי החקירה שאירעו בפרשה כדי ללמד על פגיעה ביכולתו של המערער להתגונן ומשלא נפגעה הגנתו, אין במחדלים אלה כדי לגרום לזיכויו.

בסופו של דבר, בית המשפט שוכנע מעל לכל ספק סביר כי המערער הוא אשר התפרץ לביתו של המתלונן, וכאמור, הרשיעו בעבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב והשית עליו, עונש של מאסר בפועל למשך 15 חודשים, הפעיל מאסר על תנאי של 15 חודשים שהוטל על המערער בת.פ. 6040/02,  בית משפט השלום בחיפה, כאשר 9 חודשים מתוך התקופה ירוצו במצטבר ו- 6 חודשים בחופף, כך שהמערער ירצה מאסר בפועל של 24 חודשים.

בנוסף, הטיל בית משפט השלום על הנאשם מאסר על תנאי של 24 חודשים והתנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירת רכוש מסוג פשע, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, וכן קנס בסך 10,000 ש"ח.

הטענות בערעור

4.         כנגד ההרשעה, בפי המערער ארבע טענות מרכזיות, האחת; עניינה ממצאי מהימנות. לטענת המערער, טעה בית משפט השלום כאשר העדיף את גירסת עדי התביעה על גירסת המערער תוך שבית המשפט אינו מייחס משקל ראוי לסתירות בעדויות עדי התביעה, אשר לגישת המערער יש בהן כדי לקעקע את מהימנותם של עדים אלה.

השניה,  הינה בעניין זיהוי מספר הרכב ומספר הרכב שנמסר ע"י המתלונן לשוטרים עת התקשר להודיע על המקרה והסתירות בין עדויות השוטרים בעניין זה, ואיבוד הפתק עליו רשם המתלונן לטענתו את מספר הרכב.

השלישית הינה בעניין זיהוי הנאשם ע"י עדת התביעה, הגב' ליזה רוטשילד, אשר נעשה באולם בית המשפט, ובית המשפט קמא ראה במקרה, מקרה חריג ומיוחד והחליט לייחס משקל של ממש לזיהוי זה, דבר הנוגד, לטענת המערער, את ההלכה הפסוקה בעניין זה.

לטענת המערער, אילולא המשקל שבית המשפט קמא ייחס לזיהוי זה, לא ניתן היה להרשיע את המערער.

הרביעית, מחדלי חקירה, שלטענת המערער התגלו במהלך המשפט, מבין אלה, אי חקירת אשתו של המערער ע"מ לבדוק את גירסתו כי הוא יצא מביתו בקרית ים, 35 דקות לפני שנעצר ע"י השוטרים, כשפניו מועדות לבית  דודו אשר סויסה במגדל העמק. אי חקירתו של אשר סויסה על ידי המשטרה ע"מ לבדוק את גירסת המערער לפיה ביום המקרה הוא היה בדרכו אליו.

מחדל נוסף עליו מצביע המערער, אי עריכת מסדר זיהוי חי או מסדר זיהוי תמונות לזיהוי הפורץ ע"י שכנתו של המתלונן, הגב' ליזה רוטשילד, מחדל שיש בו כדי לאיין את המשקל לזיהוי עדה זו למערער באולם בית המשפט.

דיון

5.         לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

            ביחס לטענתו הראשונה של המערער הנוגעת לממצאי מהימנות ולהעדפת בית המשפט לעדויות עדי התביעה על פני עדותו של הנאשם, אין בידי לקבל טענות אלה. כידוע, והלכה פסוקה מימים ימימה כי, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הדרגה הראשונה, ככל שאלה מעוגנים בחומר הראיות שהובא בפניו. הדרגה הראשונה היא אשר שמעה את עדויות העדים והתרשמה מהם באופן ישיר, על כן, היא אשר תטיב להכריע בשאלות של מהימנות ולקבוע ממצאים עובדתיים בהתאם.