פסק-דין בתיק עפ 1264/05

1.         המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיפים 380+382(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1987 אשר יוחסה לו על פי כתב האישום שהוגש נגדו בתיק פלילי 2067/04.

על פי כתב האישום שבתיק הנ"ל, בתאריך 06.03.04 בבית שבטבריה רחוב רבי עקיבא 128/28 בו התגוררו המערער ובת זוגו ילינה קרלישטיין (להלן: המתלוננת), תקף המערער שלא כדין את המתלוננת בכך שהיכה אותה באמצעות מברג שהחזיק בידו על פניה וגרם לה לחבלות ולנפיחות בולטת בלחי שמאל.

2.         בטרם ישמע בית משפט השלום את טענות הצדדים לעונש הופנה המערער לקבלת תסקיר מבחן זאת כפי שהוסכם על באי כוח הצדדים.

3.         לאחר הגשת תסקיר המבחן שמע בית המשפט קמא, לפי בקשת הסניגור, את עדותה של המתלוננת ועדותו של עד אופי מר ויקטור ביטון ולאחר ששמע את טענותיהםשל באי כוח הצדדים גזר על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים מהם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים והתנאי שלא יעבור המערער ויורשע בעבירה בה הורשע.

בנוסף, הפעיל בית משפט השלום את עונש המאסר המותנה של 10 חודשים שהוטל על המערער בתיק פלילי 6921/00, בית משפט השלום בעכו, מזה 6 חודשים במצטבר ו- 4 חודשים באופן חופף, כך שהנאשם ירצה בפועל 18 חודשים.

בנוסף, חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח.

4.         הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. לטענת המערער בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, היותו יליד 1965, גרוש ואב לחמישה ילדים שפרנסתם מוטלת עליו ולנסיבות הקשות בהן גדל המערער בילדותו.

עוד טען הסניגור כי בית המשפט קמא לא התחשב במצבו הרפואי של המערער ובפגיעות הגופניות הקשות שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים קשה שהוא עבר ואשר כתוצאה ממנה סבל מפגיעה רב מערכתית, פגיעה קשה בראש, חבלה במוח, פגיעות קשות בתחומים האורטופדי, הנויירולוגי, הפסיכיאטרי, הכירורגי ועוד.

לטענת בא כוח המערער, התאונה והטראומה הקשה ממנה סבל בעקבות כך, הפכה אותו אדם אחר לחלוטין וגרמה לו לאי שקט פסיכומוטורי עם נטיה לאימפולסיביות.

עוד טען בא כוח המערער כי בית המשפט התעלם מהעובדה כי תסקיר שירות המבחן היה לקוני ונעדר ממנו מידע חיוני רב וכי בית המשפט לא ייחס משקל כלשהו לקביעת שירות המבחן בעניין העדר מסוכנות מצידו של המערער.

עוד טען בא כוח המערער, כי העדר המלצה טיפולית בתסקיר נבעה אך ורק מכך שהעורר לא לקח אחריות על מעשיו.

עוד טען בא כוח המערער, כי בית המשפט קמא טעה כאשר קבע בגזר דינו כי המתלוננת העידה בפניו כשהיא היתה אחוזת אימה וכי התרשמות זו, לטענתו, איננה נכונה. הראיה לכך שהתובע עצמו לא טען ואילו ברמז בעניין זה.

עוד טען בא כוח המערער, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל כלשהו לאינטרס השיקומי של המערער וסיכויי חזרתו למוטב.

5.         מנגד טענה באת כוח המשיבה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. ובאשר לעדות המתלוננת בפני בית משפט קמא, הרי בית המשפט התרשם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לגבי האופי בו העידה כאשר פניה חיוורות וידיה רועדות.

            באת כוח המשיבה ציינה  כי תסקיר המבחן בעניינו  של המערער היה שלילי.

עוד טענה באת כוח המשיבה כי בית המשפט קמא התחשב בכלל הנסיבות וכי העונש שהוטל על הנאשם מגלם בתוכו את כלל הנסיבות להן טען המערער בפני בית המשפט לערעורים.

6.         בפתח הדיון בטענות הסניגור, נציין תחילה, כי בעקבות טענותיו בעניין מצבו הרפואי של המערער והצגת חומר רפואי בעניין זה, הורינו בהתאם להחלטה מיום 29.11.05 על קבלת חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי בדבר כשירותו של המערער ובאם הוא מבחין בין טוב לרע, הן בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, הן בעת הדיון בפני בית המשפט קמא והן היום.

מחוות הדעת שנתקבלה בהתאם להחלטתנו הנ"ל עולה, כי המערער אינו לוקה במחלת נפש במובן המשפטי של המונח, הוא כשיר לעמוד לדין, לעקוב אחרי הליכי משפט וכי לגבי העבירה שבה הורשע אין עדות כי המערער פעל מתוך תכנים חולניים כך שלמרות ריחוק הזמנים מההיבט הפסיכיאטרי הבדיל המערער בין טוב לרע ובין מותר לאסור.

7.         עבירות אלימות ככלל הינן עבירות חמורות ועבירות אלימות במשפחה, במיוחד הכאת נשים בידי בני זוגן, חמורות שבעתיים.