פסק-דין בתיק עפ 1254/05

1.         בפני ערעור על פסק דינו של בבית משפט שלום לתעבורה בנצרת (כב' השופט דבור סאאב) מיום 19/4/05 בת.ד 10478/03.

2.         המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בנהיגה בקלות ראש וברשלנות, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); במהירות מעל המותר, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); בסטייה מנתיב הנסיעה, עבירה בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה ובהתנהגות הגורמת נזק, עבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

הערעור נסב כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש.

ההליך והקביעה בבית המשפט קמא:

3.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 19/5/03 בסמוך לשעה 23:40 נהג המערער ברכבו הפרטי בכביש 77 מכיוון צומת המוביל לכיוון צומת גולני.

בהגיע המערער ליד צומת כפר כנא סטה הנאשם ימינה והתנגש בעמוד רמזור שהיה על שטח הפרדה בנוי ובכך נגרמה תאונת הדרכים (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבלה אשתו של המערער שנסעה עמו ברכב חבלות של ממש שהצריכו ניתוח וימי אשפוז וכן נפגעו המערער עצמו ותינוק שהיה ברכב אותה עת.

כמבואר, לאור עובדות כתב האישום כפי שתוארו לעיל הורשע המערער בעבירות שנמנו לעיל.

4.         העונשים אשר הוטלו על המערער:

א.                  קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר.

ב.         פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים.

ג.          פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 10 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.

5.         על פי קביעת בית המשפט קמא עיקר העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

המערער הוא זה שנהג ברכב; הרכב סטה לימין הדרך והתנגש בעמוד רמזור המוצב על אי תנועה בצומת, כתוצאה מהתאונה נפצעו אנשים ונגרם נזק לרכוש.

6.         כפי ציון בית משפט קמא עיקר המחלוקת הנה בשאלה שעניינה סיבת הסטייה ימינה.

טענת המערער בבית המשפט קמא ובערעור הנה, כי התאונה ארעה כאשר רכב אחר שנסע בנתיב השמאלי  (וזאת כאשר המערער נהג את רכבו, לדבריו, בנתיב הימני) סטה ימינה, מעשה שאילץ את המערער להסיט את רכבו באופן "חזק" וממשי לימין (וכך עלה על אי התנועה והתנגש בעמוד הרמזור), שכן לטענתו אם לא היה עושה כך, הרכב השני היה פוגע בו ותאונה חמורה יותר הייתה נגרמת, כך לפי דבריו. 

7.         ראיות המשיבה נסמכות כעיקר על דו"ח פעולה, סקיצה, דו"ח הבוחן, תרשים, עדותו של הבוחן בבית המשפט והודעת הנאשם.

ראיות ההגנה נסמכות בעיקר על עדותו של המערער, עדותה של אשתו, שהייתה עמו ברכב בעת התאונה, חוו"ד מומחה מטעמו ועדות המומחה בבית המשפט.

8.         בית המשפט קמא מצא את עדותו של הבוחן המשטרתי, מר מרק ארכלימן, רציפה, עקבית ומהימנה, אשר יחד עם המסמכים המפורטים לעיל שהוגשו באמצעותו יצרו תמונה שלימה, ברורה ואמינה ביחס להתרחשויות בזירת האירוע.