פסק-דין בתיק עפ 1242/07

המשיב הורשע בבית משפט השלום בנצרת (פ 3652/06), על פי הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה שבוצעו בהזדמנויות שונות כלפי 6 נשים, אחת מהן קטינה. בכל אחת מן ההזדמנויות הנ"ל חשף המשיב את איבר מינו בפני נשים שנקראו בדרכו, ולעיניהן שפשף את איבר מינו באמצעות ידיו, כל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני.

בית המשפט קמא (כב' השופטת י. שטרית) גזר על המשיב 4 חודשי מאסר בפועל ו- 8 חודשי מאסר על תנאי.

כן, הופעל מאסר על תנאי בן 6 חודשים שתלוי היה ועומד כנגד המשיב, כך ש- 4 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו והיתרה בחופף. סה"כ תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המשיב היא לפיכך,  8 חודשים.

הערעור בפנינו מכוון כנגד קולת העונש.

כמצוות הוראות חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006, ולאור העובדה שאחת העבירות בוצעה כלפי קטינה, הונחה בפנינו הערכת מסוכנות מינית בעניינו של המשיב, בטרם הכרעתנו בערעור.

לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, ועיינו בכל החומר הרלוונטי, לרבות הערכת המסוכנות, שוכנענו כי דין הערעור להתקבל וכי העונש שהוטל על המשיב איננו משקף את חומרת מעשיו, ריבוי המעשים, עברו ומסוכנותו המינית.

מדובר בעבריין מין, אשר נדון בעבר לריצוי 3 שנות מאסר עקב נסיון אונס, ומספר עבירות של מעשים מגונים, שבוצעו בנסיבות דומות מאוד לאלו שבפנינו.

במהלך מאסרו הקודם הוצעו למשיב דרכי טיפול שונות בכדי להפחית את מידת מסוכנותו המינית אך הוא לא גילה מוטיבציה ונכונות לעבור הליך טיפולי, והיה חסר תובנה למעשיו.

מסוכנותו המינית של המשיב הוערכה כגבוהה, על רקע הסטיה המינית ממנה הוא סובל, אי רצונו להשתלב בהליך טיפולי כלשהו, ועל רקע חוסר התובנה שלו לבעיותיו, ונקבע כי הוא זקוק לטיפול משולב, טיפול יעודי קבוצתי לעברייני מין לצד טיפול תרופתי להפחתת דחפים מיניים.

בהערכת המסוכנות פורטו הבדיקות שנערכו למשיב והנימוקים שהביאו למסקנה זו.

את העבירות בגינן הורשע המשיב בהליך נשוא הערעור הוא ביצע בזמן שמאסר על תנאי תלוי כנגדו. עונש המאסר בפועל שריצה וכן העונש המותנה לא הרתיעו את המשיב מלשוב על מעשיו.

במהלך הדיון בבית המשפט קמא, נוכח הצהרות המשיב לגבי נכונותו לקבל טיפול יעודי, ניתנה לו הזדמנות לעשות כן, אך הוא לא ניצלה, בטענה כי מצבו הכלכלי לא אפשר לו לעמוד בכל מה שהיה כרוך בהגעה לטיפול.

יש לציין כי שרות המבחן בתסקיר מיום 11.2.07, כבר הביע ספקות באשר לכנות ורצינות כוונותיו. על פי האמור בתסקיר: "אנו התרשמנו כי כיום לאברהם קיימת מודעות גבוהה לבעיית הדחפים המיניים הקשה ממנה סובל וכי קיימת אצלו מוטיבציה גבוהה לעבור טיפול לריסון הדחפים הללו, אולם ניכר כי המוטיבציה נובעת מהפער שחווה בין הדרישות הנורמטיביות של החברה והבושה שחווה, בעיקר במערכת המשפחתית לבין הדחפים הבלתי נשלטים הגורמים להתנהגותו הפרברטית. אולם לא ניתן לזהות בשלב זה מניע רגשי פנימי אמיתי שגורם לו לרצות לוותר על נטיה זו. גם היכולת לאמפטיה לקורבנות איננה גבוהה והנכונות לעבור כיום טיפול נובעת בעיקר מהגבולות המוצבים לו ע"י החוק".

בסופו של דבר, כאמור, לא ניצל המשיב את ההזדמנות שניתנה לו, והדברים שהובאו לעיל רק תומכים במה שנקבע בהערכת המסוכנות. כפי העולה מהם אצל המשיב אין עדיין הפנמה אמיתית של הבעיה, אין אמפטיה לקורבנותיו, ואין רצון כן לטפל בבעייתו.

בנסיבות אלו, נדרשת ענישה מחמירה, אשר תרתיע את המשיב מלחזור על מעשיו, ענישה שתבוא לידי ביטוי באמצעות תקופת מאסר ממשית יותר, במהלכה יוכל, אם ירצה בכך, לקבל טיפול כפי שיומלץ לו במסגרת הכלא.

לסיכום, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שתקופת המאסר בפועל תועמד על 10 חודשים (במקום 4 חודשים שנגזרו עליו בבית המשפט קמא), עונש מאסר המותנה בן ה- 6 חודשים יופעל כך ש- 4 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר למאסר שהוטל עליו כאן, והיתרה בחופף. סה"כ ירצה המשיב 14 חודשי מאסר בפועל.

מותר גזר הדין יוותר על כנו.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ח (4 בדצמבר 2007) במעמד הנוכחים.

____________________        __________________            ___________________