פסק-דין בתיק עפ 1240/06

בפני ערעור על גזר דין מיום 12.9.06 שניתן על ידי בימ"ש לעניינים מקומיים בחדרה (כב' השופט מ. מסארווה) במסגרת תיק עמק 776/06 ובו נגזרו על המערער (נאשם 4 בתיק בימ"ש קמא) קנס בסך 30,000 ש"ח, התחייבות בשיעור של 25,000 ש"ח למשך 3 שנים וצו הריסה למבנה שבנו נאשמים 1-2 במקרקעין שבבעלות המערער. בימ"ש קמא קבע כי הריסת המבנה תבוצע תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין.

יש לציין כי המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של בניה בקרקע ללא היתר וזאת מכוח היותו בעל הנכס, אשר השכיר אותו לנאשמים 1-2 בתיק בימ"ש קמא והנאשמים 1-2 הקימו עליו מבנים ללא היתר בניה. כן הורשע המערער באי קיום צו שיפוטי שניתן כנגדו ביום 24.3.04 ואשר הורה על הפסקת עבודות הבניה שלא הוצא להן היתר כדין.

לטענת המערער, בימ"ש קמא החמיר עמו ולא התחשב בנסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות. כן לא התחשב בימ"ש קמא, לטענתו, בנסיבות הודאתו מכוח היותו חלק מבעלי המקרקעין, כאשר המערער לא ביצע את הבניה בעצמו.

עוד טוען המערער כי עומדת לו טענת הגנה מן הצדק בשל כך שהמאשימה הרסה בעבר לנאשמים 1-2 מבנה זהה שהקימו בעבר ויכלה לעשות כן גם כאשר הקימו אותו מחדש, אך בפועל פועלת המאשימה להכשרת המבנים הבלתי חוקיים שבנו נאשמים 1-2. לטענת המערער, אין לו שליטה על מעשי ו/או מחדלי הנאשמים 1-2 או על מעשי המאשימה שכן מרגע שהשכיר את המקרקעין לנאשמים 1-2 נאשמים אלה מחזיקים במקרקעין כדין ואם ינקוט בצעדים כנגדם או כנגד המבנים שבנו הוא צפוי להיתבע על ידם ועל ידי זוגות נשואים העורכים שמחות בגן האירועים שנבנה על ידם.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור וזאת מכיוון שהמערער הודה בשני פריטי האישום המצוינים בכתב האישום ואין באפשרותו כיום לכפור באחריותו לעניין הודאתו. בנוסף, מציינת המשיבה כי המערער הורשע על סמך היותו בעל הקרקע לפי סעיף 208 לחוק התכנון והבניה והמערער לא טען שקמה לו ההגנה הקבועה בסעיף זה. לטענת המשיבה, המערער ידע על ביצוע העבירות ודבר זה עולה מחוזה השכירות שנחתם בין המערער לבין שוכרי הנכס. עוד טוענת המשיבה כי לא מוטלת על הועדה כל חובה להרוס את המבנים ועל המערער היה לקיים את הצו השיפוטי שניתן כנגדו.

ב"כ המשיבה ציינה במהלך הדיון בפני כי אינה מתנגדת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה שניתן כנגד המערער עד לנובמבר 2008, מועד שנקבע בגזר הדין שניתן כנגד הנאשמים 1 ו-2 בבימ"ש קמא להפסקת השימוש בנכס וניהול העסק בו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הערעור, זאת בכפוף לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה שהוטל על המערער למועד שבו שהוטל על הנאשמים 1-2 בבימ"ש קמא להפסיק את השימוש בנכס ואת ניהול העסק, נובמבר 2008, כאמור בהסכמת ב"כ המשיבה בדיון שהתקיים בפני ביום 31.1.07.

אינני מקבל את טענות המערער לפיהן יש להקל עמו מאחר שלא היה לו חלק בביצוע עבירות הבניה. המערער הודה והורשע על פי הודאתו בעבירות ולא יכול כעת לחזור בו מהודאתו. המערער הורשע מכוח היותו בעל המקרקעין ואין ספק כי ידע על ביצוע העבירות, כעולה מחוזה השכירות שנכרת בינו ובין שוכרי הנכס.

כן אין לקבל את טענות המערער כנגד המשיבה וטענתו כי על המשיבה להרוס את המבנים. כנגד המערער קיים צו שיפוטי קודם אשר מורה להרוס את המבנים ואשר לא קוים על ידי המערער ועצם העובדה שהמשיבה הרסה בעבר מבנה שהוקם בנכס ללא היתר אינה קונה למערער זכות לטעון כי זו חובתה של המשיבה לבצע את צו ההריסה. כן לא קיימת בנסיבות העניין הגנה מן הצדק לה טוען המערער.

אין לקבל גם את טענות המערער כי הריסת המבנים תגרום לחיובו בנזיקין וזאת משום שמדובר בקיום צו שיפוטי שניתן כנגדו.

לעניין טענות המערער בעניין חומרת העונשים שנגזרו עליו, בימ"ש קמא ציין בגזר דינו כי מדובר בעבירות חמורות, אשר המערער היה מודע לביצוען מלכתחילה. זאת ניתן להסיק גם מחוזה השכירות בו מצוין כי השכרת הנכס הינה לפעול להקמת וניהול גן אירועים במושכר, הגם שמודגש בו שהאחריות לקבלת ההיתרים היא על השוכר ולא על המשכיר. בכל מקרה, המערער ידע על ביצוע העבירות ואף התעלם מקיומו של צו שיפוטי המורה לו להרוס את המבנים, כל זאת לצורך הפקת רווח כלכלי מביצוען של העבירות.

על כן, סבורני כי העונשים שהוטלו על המערער אינם חמורים יתר על המידה בנסיבות העניין ואין להתערב בחומרתם.

עם זאת, מאחר שלאחר מתן גזר הדין של המערער בימ"ש קמא, במסגרת גזר דינם של הנאשמים 1-2, האחראים לניהול העסק בנכס שבנדון, קבע כי השימוש בנכס וניהול העסק בנכס ייאסר על הנאשמים 1-2, אך עיכב את ביצוע צווי איסור השימוש וצו הסגירה למשך 24 חודשים מיום מתן גזר הדין (21.11.06) וכן לאור הצהרת ב"כ המשיבה כי לא תתנגד לדחיית ביצוע צו ההריסה שהוטל על המערער למועד זה, אני מורה על דחיית ביצוע צו ההריסה שהוטל על המערער עד ליום 21.11.08.

בכפוף לאמור לעיל, הערעור נדחה.

בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין זה בהעדרם. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ז (6 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: