פסק-דין בתיק עפ 1233/06

הסוגיה שהובאה לפתחו של בית משפט קמא ונשוא ערעור זה אינה חריגה רק לצדדים נשוא הערעור. קיים חוף. הרשויות אינן משקיעות מאמץ וכספים בטיפול בחוף, שמירתו והסדרת השימוש בו. יזם פרטי פועל להחזקת החוף והטיפול בו, באופן המהווה עבורו עסק נושא רווח ועבור הציבור שרות ממשי. אלא שהדבר אינו נעשה כחוק. הרשויות פועלות  ומבקשות למנוע את פעילותו, על אף שהיא משרתת את הציבור, הגם שאינה מוסדרת כחוק. 

בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט פיש) מיום 13.9.06 במסגרת ת.פ. 4161/04. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום שיחס להם עבירות של בניה ללא היתר המתיחסות למבנים בחוף מכמורת.  במהלך הדיון בפני בימ"ש קמא הושגה הסכמה בין הצדדים כי עבירת הבניה התיישנה וכן הסכמה על עובדות אחרות, תוקן כתב האישום והמאשימה ביקשה להמיר את כתב האישום לבקשה להריסת המבנה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. בימ"ש קמא דחה את הבקשה למתן צו הריסת המבנה הממוקם בחוף מכמורת ומשמש כקיוסק בשם "החוף השקט של כושי". המערערת טוענת כי טעה בימ"ש קמא כאשר דחה בפסק דינו את הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה וקבע כי לא קיים אינטרס ציבורי בהריסת הקיוסק וסילוקו מהחוף, הגובר על נסיבותיהם האישיות של המשיבים.

לטענת המערערת, גובר האינטרס הציבורי לשמירה על חוף הים כשהוא פתוח ובמצבו הטבעי ונקי ממבנים מסחריים/עסקיים על פני האינטרס הכלכלי של המשיבים וזאת מאחר שמדובר במקרקעין בבעלות מדינת ישראל המוחזקים על ידי המשיבים ללא רשות ותוך השגת גבול; מאחר שהמשיבים מנהלים במקום עסק מסחרי באופן בלעדי ומפיקים לעצמם רווחים ממקרקעין ציבוריים; מאחר שטענת המשיב לפיה תפיסת המקרקעין על ידו נעשתה ברשות של עיריית חדרה לא הוכחה; וכן מאחר שהקמת מבנה המיועד לקיוסק במרחק הקטן מ- 100 מ' מקו פני המים העליון אינה מותרת על פי תמ"א 13 החלה על המקום. עוד טוענת המערערת כי המשיבים השתלטו על המקרקעין והם נוהגים במקרקעין מנהג בעלים תוך שלילת זכות הציבור להשתמש במקרקעין.

המשיבים טוענים כי מאחר שהם שומרים על נקיון החוף יהיה זה בניגוד לאינטרס הציבורי להורות על הריסת הקיוסק. עוד טוענים הם כי המשיבים מחזיקים בקיוסק מזה 25 שנה ללא כל מחאה או טענה מצד העירייה. בנוסף, לטענתם, לא הוכח שהקיוסק הוא ללא היתר. כן טוענים הם כי המשיבים לא מונעים מהציבור גישה ושימוש בחוף או בסככה שנבנתה ולכן לא הראתה המערערת כל אינטרס ציבורי להריסת המבנה.

דיון:

באשר לטענת המערערת כי טענת המשיב בבימ"ש קמא לפיה תפיסת המקרקעין על ידו נעשתה ברשות של עיריית חדרה לא הוכחה - בימ"ש קמא קבע כי בעניין זה מקובלת עליו עדות המשיב כי המבנה היה קיים עוד בשנת 1982 וכי הוא ואחיו קיבלו אותו מידי גורמים בעיריית חדרה. מדובר בממצא עובדתי המסתמך על קביעות בימ"ש קמא לגבי מהימנותו של העד ולכן אין להתערב בממצא זה שנקבע על ידי ביהמ"ש ששמע את העדויות והתרשם באופן ישיר ממהימנותם של העדים.

ראה לעניין זה:

ע"פ 6295/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 914, 923;

ע"פ 2218/06 כמאל הייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 706, 710;
ע"פ 9352/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 632, 652-653.

באשר לטענת המערערת כי המשיבים נוהגים במקרקעין מנהג בעלים תוך שלילת זכות הציבור להשתמש בהם (ולדוגמא מביאה המערערת את הקפדת המשיבים כי לא ינהגו בטרקטורון וברכב בחוף הים) - הרי שכפי שקבע בימ"ש קמא, החוף עצמו פתוח לשימוש הציבור הרחב, כמו גם מרבית המבנה עצמו, למעט שטח קטן מאוד שניתן לנעילה ובו מאוכסנים דברי ערך ומקרר השייכים למשיבים. על כן, לא נשללת זכות השימוש במקרקעין מהציבור הרחב, כולל אנשים שאינם רוכשים מצרכים בקיוסק. כמו כן, כפי שקבע בימ"ש קמא, עצם העובדה שהמשיבים מונעים מהציבור לנסוע בטרקטורונים על פני חוף הים מהווה דווקא שמירה על החוקים שנועדו לשמירה על חופי הים התיכון, כגון חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז-1997. כן דואגים המשיבים לשמירה על ניקיון החוף, כאמור בחוקים שנועדו לשמירה על חופי הים. על כן, לא ניתן לטעון כי הפעולות שמבצעים המשיבים במקרקעין הן בניגוד לאינטרס הציבורי.

תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. ראה:

ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד נב(1), 136, 141-142.

בהריסה הנעשית מכוח סעיף 212 לחוק על המדינה להוכיח כי בנסיבות העניין יש הצדקה למתן צו הריסה ויש צורך באינטרס ציבורי להריסת המבנה. ראה:

ע"פ 3490/97 הנ"ל, עמ' 141-142;

רע"פ 1684/06 משה אורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 492, עמ' 495;

ע"פ (חיפה) 695/06 חוסין יאסין זובידאת נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה, תק-מח 2006(3), 13436, עמ' 13437.

על מנת שביהמ"ש יורה על הריסה לפי סעיף 212 עליו להשתכנע כי קיימת הצדקה למתן הצו מטעמים של עניין ציבורי חשוב, ולא די בעצם העובדה שהבניין נבנה ללא היתר. ראה: