פסק-דין בתיק עפ 1232/05

בערעור זה משיג בפנינו המערער על הכרעת הדין שניתנה במסגרת ת.פ. 1622/03, בית משפט השלום בצפת (כב' השופט מ. נדל), מיום 17.1.05 בה הורשע המערער בביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (כלפי בת זוג) עבירה לפי סעיף 379+382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי כתב האישום תקף הנאשם את המתלוננת, בתאריך 5.10.03, בעת שהמתלוננת היתה נשואה לו, בכך שהיכה אותה באמצעות ידיו במכות אגרוף בראשה ובחלקי גופה השונים, וכן בעט בה וזאת שלא בהסכמתה ושלא כדין.

ב"כ המערער מבקש התערבותינו בממצאיו העובדתיים של בית משפט דלמטה, תוך שהוא מציין כי לא נקבעו בהכרעת הדין כל ממצאי מהימנות, שכן בית המשפט לא קבע כי הוא נותן אמון בגרסת המתלוננת, ודוחה את גרסת המערער כבלתי מהימנה.

עוד טוען המערער כי בית המשפט לא התייחס לסתירות הבולטות שעלו בגרסת המתלוננת ולתמיהות חסרות ההסבר בעדותה, וכי ייחס בטעות את התבטאותו של המערער במהלך העדות כחיזוק לדברי המתלוננת, אף שלא כך היו הדברים.

אין בידינו לקבל את טיעוני המערער.

בפני בית המשפט קמא נשמעה עדותה של המתלוננת, אשר לפי קביעתו נמצאו לה חיזוקים בעדויות שני עדי התביעה, רס"ר אדוארד גאברן והגב' אילת שור, ובעדותו של המערער עצמו.

בית המשפט לא התעלם מכך שעדותה של המתלוננת לא היתה "קוהרנטית לכל ארכה" (כפי שנאמר בהכרעת הדין) אך קבע כי " די בה על מנת לבסס את ההרשעה בעניין זה, מה גם שקיבלה חיזוקים מספר".

אף שרצוי היה כי בית המשפט יעשה שימוש במילים נחרצות כדי להביע דעתו באשר למהימנות העדים, ובפרט כאשר מדובר בעדות המתלוננת, ( רע"פ 1764/01 - משה בן עמי נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(3), 365 ), ברור על פניו כי עדותה היתה מהימנה עליו, וכי סבר שדי בה, אף שהיתה עדות ישירה יחידה, בכדי לבסס עליה את הרשעתו של המערער.

תוך כך שהוא מפרט את הנימוקים לקבלת עדותה של המתלוננת, התייחס בית המשפט קמא גם לעדותו של המערער, לסתירות בינה ובין הודעתו במשטרה, ובפרט להתבטאותו (בעמ' 5 לפרוטוקול) " היא מאוד חלשה והתקיפות שלה לא אילצו אותי להשתמש בכוח מעולם, למעט הפעם הזו".

כאמור הכרעת דינו של בית המשפט דלמטה התבססה, בעיקרה, על האמון שנתן בעדותה של המתלוננת ובעדויות שחיזקו אותה. השגותיו של המערער מכוונות, כולן כנגד קביעתו של בית המשפט שניתן לבסס הרשעת המערער על עדות זו, ובכך הוא מבקש התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים אלה.

כידוע, הלכה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה בפניה הובאו הראיות, וקל וחומר בממצאי מהימנות - אלא במקרים חריגים ונדירים ורק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ( ע"פ 1258/03 - פלוני נ' מדינת ישראל,. תק-על 2004(1), 3557 ).

"הלכה היא, כי לא מספיק להצביע על שורה של תמיהות, אפילו הן רבות, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם"

(ע"פ 7595/03 - פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 3378 )

המערער לא הצביע על עילה כלשהי להתערבותינו בממצאיו של בית המשפט קמא, ממצאים העולים בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפניו. גם אם נקבל את טענת המערער כי בעדותו התייחס לאירוע אחר שבו תקף את המתלוננת ולא לארוע נשוא כתב האישום, עדין עומדות קביעותיו של בית המשפט דלמטה על מכונן.

למותר לציין, כי בית המשפט קמא קבע נחרצות את מהימנותם של עדי התביעה אשר חיזקו את גרסת המתלוננת, לרבות עדותה של הגב' שור, אשר נשואה לתלמידו של המערער, בביתה מצאה המתלוננת מפלט לאחר שהותקפה, למרות שמדובר היה ביום הכפורים.

על פי עדותה נשמעה המתלוננת במצוקה, הסתגרה רוב הזמן בחדר, וביקשה כי אם יחפש אחריה המערער בטלפון, יאמרו לו כי היא איננה.

מכל האמור, אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.

לא נתבקשנו להתערב בעונש שנגזר על המערער, וממילא, מדובר בעונש מתון ואף נוטה לקולא.

ניתן היום י"ד בסיון, תשס"ה (21 ביוני 2005) במעמד ב"כ המשיבה והמערער בעצמו.