פסק-דין בתיק עפ 1225/07

1.         המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות במספר רב של מקרים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות במקרה אחד, איומים במספר רב של מקרים וכליאת שווא במספר רב של מקרים.

            בהכרעת הדין נקבע, כי במהלך שלוש שנים עובר ליום 1.11.06, איים המערער על אשתו המתלוננת תוך שימוש בסכין בלשון בוטה והיכה אותה בכל חלקי גופה לרבות בבעיטות בעיקר בבטנה ובראשה; כן נקבע, כי בינואר 2006 בעט המערער במתלוננת בעוצמה לעבר קיר וזאת על אף שהיתה בהריון בחודש השלישי. גם בחודש אוגוסט אותה שנה שב המערער והיכה את המתלוננת על אף שהיתה אותה שעה בחודש שישי להריונה וזאת לאחר שהריון קודם הסתיים בהפלה. עוד נקבע, כי בחודש אוגוסט 2006 ובהיות המתלוננת בחודש שמיני להריונה איים המערער עליה בסכין בלשון בוטה ולמחרת היום הכריח אותה לגזור את שערות ראשה ואיים להשחית את פניה בסכין. בנוסף, נקבע, כי ביום 1.11.06 היכה המערער את המתלוננת על אף שאותה שעה האכילה את בנם התינוק ועשה כן עד שהצליחה לברוח מפניו. עוד נקבע בהכרעת הדין, כי במספר רב של הזדמנויות כלא המערער את המתלוננת בביתם ונטל עמו את המפתח.

            בגין הרשעתו בעבירות הנ"ל, גזר בית משפט השלום על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ו- 8 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים.

2.         המערער סבור, כי בית משפט השלום החמיר עמו וגזר עליו עונש החורג מרמת הענישה המקובלת במקרים כגון דא.

3.         בפתח הדיון בפנינו צמצם ב"כ המערער את הערעור אך ורק לעניין העונש ובפרט לעניין רכיב המאסר בפועל. ב"כ המערער שב וטען, כי בית משפט קמא החמיר בעונש שגזר על המערער ונמנע מלתת משקל לחזרת המתלוננת מהודעותיה במשטרה ולנסיבותיו האישיות של המערער.

4.         ב"כ המדינה ביקשה לדחות את הערעור בשל חומרת מעשיו של המערער והרשעתו הקודמת כלפי אשתו הראשונה.

5.         לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובפסקי הדין שהוגשו לעיוננו על ידי ב"כ המערער, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים על פה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות.

המערער חטא בהתנהגות אלימה ומשפילה כלפי אשתו משך תקופת נשואיהם, תקופה של כשלוש שנים. הוא חזר על מעשיו מספר רב של פעמים. בית משפט קמא ראה לנכון לציין, כי המערער הפך את חייה של המתלוננת ל" יקום מדמם". המתלוננת חוותה אלימות יומיומית גם כשהיתה בהריון וגם לאחר שהפילה את עוברה. המערער השליט את מרותו על המתלוננת באלימות פיזית, באיומים ובכליאת שווא, כאשר איומיו היו מלווים בסכין.

6.         בית משפט קמא נתן ובצדק משקל ראוי לחומרת מעשיו של המערער; בית משפט השלום היה ער לעמדתה של המתלוננת שהעידה בפניו והתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי; אין בחזרתה מתלונתה כדי להשליך על העונש שהושת על המערער משקבע בית המשפט מה שקבע בהכרעת הדין.

בשל חומרת מעשיו של המערער, שהשתרעו על פני תקופה של כ- 3 שנים, ומשלא בחל המערער להשתמש באלימות כלפי אשתו ולאיים עליה באמצעות סכין גם בהיותה בהריון מתקדם וגם לאחר שאיבדה את עוברה בהריון קודם, אין לייחס משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המערער, לא כל שכן, כאשר מערער זה לא למד את הלקח מהרשעתו הקודמת בגין תקיפת אשתו הראשונה. מעשיו של המערער היו עלולים להסתיים בתוצאות הרבה יותר טראגיות בשים לב לחומרה הרבה הגלומה בהם.

7.         למרבה הדאבה, עבירות מן הסוג בהן חטא המערער - אלימות כלפי בת זוג, אינה תופעה נדירה במקומותינו ובתי המשפט נתקלים בה בתדירות גוברת, כאשר לא אחת הסתיימו ארועים מסוג זה בתוצאות קשות ולעיתים קטלניות. עם התנהגות זו אין להשלים ומקל וחומר כשהיא חוזרת על עצמה (ראה: ע"פ 6706/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 6.11.07 ראה גם: ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 11.10.07).

8.         נוכח הצורך להילחם באלימות המופנית כלפי נשים, לא מצאנו בעונש המאסר בפועל שנגזר על הנאשם דבר המצדיק את התערבותנו ומכאן החלטנו לדחות את הערעור.

ניתן היום ב' בטבת, תשס"ח (11 בדצמבר 2007) במעמד הנוכחים.

_____________________      ___________________          ___________________

זיאד הווארי, שופט - אב"ד        הלמן אסתר - שופטת                          שאהר אטרש - שופט

001225/07עפ 054 אירית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: