פסק-דין בתיק עפ 1219/06

ההליכים בפני בימ"ש השלום

1.         כנגד המערער הוגש לבימ"ש השלום בצפת במסגרת ת"פ 1313/05 כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות רכוש, שבוצעו על ידו במהלך חודש 5/05 מזה שלושה אישומים בעבירות של התפרצות לדירת מגורים, עבירה על סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושלושה אישומים נוספים בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

המערער הודה בכל עובדות כתב האישום, שעיקרן התפרצות לתוך דירות מגורים בצפת ובחצור הגלילית, ובהחזקת נכסים שונים, בעיקר תכשיטים, החשודים כגנובים.

ביהמ"ש השלום הרשיע את המערער על סמך הודאתו בעבירות שיוחסו לו ע"פ כתב האישום, כמפורט לעיל, ובטרם גזר את דינו, נעתר לבקשת הסניגור והורה על קבלת תסקיר מבחן.

בדיון שנקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ובטרם יוגש תסקיר המבחן, הודה המערער במיוחס לו ע"פ כתבי אישום בשני תיקים נוספים, וביקש לצרפם, האחד ת"פ 1421/05 (בימ"ש שלום צפת) שאף הוא עניינו התפרצות לבית מגורים, ות"פ 1470/05 שייחס למערער עבירה של ניסיון להתפרצות לבית מגורים.

ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער בשני תיקים אלה ודחה את הטיעונים לעונש והורה על קבלת תסקיר מבחן. לאחר קבלת תסקיר המבחן, טען התובע לעונש כי לאחר עיון בתסקיר מסכים כי יוטל על המערער מאסר על תנאי לתקופה ממושכת, מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות, והכל בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות ובתוספת פיצוי לקורבנות העבירה.

באותו מעמד הסניגור ביקש לדחות את המשך הדיון והודיע כי בכוונתו לבקש צירוף תיק נוסף התלוי ועומד נגד הנאשם בבימ"ש השלום בעכו, ואכן במועד שנדחה, ביקש סניגורו של המערער לצרף תיק נוסף, ת"פ 3583/05 (בימ"ש השלום עכו) שעניינו שלושה אישומים. ב"כ התביעה הסכים לצירוף בכפוף לכך שהוא יוכל להשלים טיעונים לעונש.

ביהמ"ש  נעתר לבקשת המערער וצירף את התיק כאמור תוך שהוא דוחה את שמיעת טיעוני הצדדים לעונש למועד אחר.

בטיעונים לעונש, ביקש ב"כ התביעה להטיל על המערער מאסר לריצוי בפועל, ולו לתקופה קצרה, והוסיף וטען כי באם ביהמ"ש יראה שלא לסטות מהטלת עבודת שירות חרף צירוף התיקים החדשים, מבקש הוא כי הדבר ישתקף בגובה הפיצוי לקורבנות, וכן במאסר המותנה, כך שיכלול כל עבירת רכוש וגם יהיה לתקופה ארוכה.

הסניגור מצידו פירט את נסיבותיו האישיות של המערער, את העובדה שהוא הודה בכל התיקים וביקש לאמץ את תסקיר המבחן, למעט פיצוי למתלוננים לאור מצבו הכספי של המערער.

תסקיר המבחן

2.         בתסקיר שירות המבחן שהוגש בהתאם להחלטת ביהמ"ש, ואשר התבסס על מספר שיחות שקיימו עם המערער, על דו"ח פסיכוסוציאלי ממחלקת הרווחה במועצה המקומית עראבה, על שיחה עם אשת המערער וכן על השתתפות בקבוצת פיקוח מעצרים המתקיימת בשירות המבחן, עולה כי המדובר במערער נשוי, אב לחמשה ילדים, אשר פנה לשוק העבודה בגיל צעיר, ובאשר לעבירות בהן הורשע המערער, קבע התסקיר כי המערער מתקשה לגלות אחריות ישירה ומשליך את האחריות לשותפו לעבירות. הוא אף טען בפני שירות המבחן כי לא ידע שהרכוש גנוב, וכי שותפו לעבירות שהיה מעסיקו כקבלן שיפוצים העמיס על רכבו של המערער רכוש גנוב מבלי שידע זאת.

המערער אמנם הביע חרטה על מעשיו בפני קצין המבחן, אולם טען לכך כי בכל הפרשה הוא נהג בתמימות. 

ע"פ הערכת שירות המבחן, אישיותו של המערער טרם גיבשה גבולות התנהגותיים פנימיים וניכר כי גבולות חיצוניים כדוגמת המעצר בו היה נתון וכן מעצר הבית מצליחים להמחיש עבורו את הגבולות להתנהגותו הוא.

לסיכום, סבר שירות המבחן כי מאסר בפועל עלול לדרדר את תפקודו עוד יותר ובכך לחזק ולקבע דפוסי התנהגות עבריינית, על כן, הביע את הערכתו כי מאסר בעבודות שירות, בנוסף לעונש מותנה ופיצוי לקורבנות, יאפשר לו לעבור את הגבול החיצוני שיוצב לו כמשמעותי מחד וכמאפשר חזרה לתפקוד הנורמטיבי ללא מרמור ופחד קיומי מהמאסר עצמו, מאידך.

גזר הדין

3.         בימ"ש השלום גזר על המערער מאסר בפועל של 9 חודשים בניכוי 25 ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה מסוג התפרצות. בנוסף, חייב ביהמ"ש את המערער לפצות שלושה מהמתלוננים בסכום של 1,000 ש"ח כל אחד, מתלונן נוסף בסך 1,500 ש"ח ומתלונן חמישי בסך 500 ש"ח.

טענות המערער

4.         המערער מלין בפנינו על חומרת העונש ומצביע על נסיבותיו האישיות של המערער, היותו נשוי ואב לילדים, כמו כן, ציין הסניגור כי המערער היה נתון במעצר בית מלא תקופה של שנה תמימה. עוד טען הסניגור, כי המערער שיתף פעולה עם קצין המבחן, התייצב בפניו כל פעם שהוזמן, אלא ששירות המבחן לא הציע לו תוכנית טיפולית על אף שהוא היה מוכן, וגם היום מוכן, לכל המלצה טיפולית שיציעו לו, מסיבה זו ביקש הסניגור כי נורה על תסקיר מבחן משלים שיתייחס להמלצה טיפולית.

לטענת הסניגור,  ב"כ התביעה עצמו ביקש תקופת מאסר קצרה, ולהבנתו זו תקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות.

המערער מבקש שנתערב בעונש בכך שנקצר את תקופת המאסר לריצוי בפועל לכדי 6 חודשים, אשר ירוצו בעבודות שירות כהמלצת שירות המבחן. 

טענות המשיבה

5.         מנגד, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור, מצביעה על כך כי תסקיר המבחן איננו חיובי כפי שהסניגור טוען, במיוחד לאור כך שהמערער לא נטל אחריות בפני קצין המבחן. עוד טענה ב"כ המשיבה כי המדובר בעבירות חמורות, ובשורה ארוכה של עבירות ולא במעשה חד פעמי. כן הצביעה על הרשעותיו הקודמות המרובות.

דיון והכרעה

6.         נקדים ונאמר כי לא מצאנו כל מקום או צורך להורות על קבלת תסקיר מבחן נוסף ומשלים. תסקיר המבחן שעמד בפני ביהמ"ש קמא ניתן ביום 26/1/06, ויש להניח כי תסקיר חדש לא יתרום לעניינו של המערער אלא אולי להפך, במיוחד בשים לב לכך שתסקיר המבחן ניתן בטרם יצורף תיק בימ"ש השלום בעכו לפיו הואשם המערער בעוד 3 עבירות של התפרצויות. המדובר בריבוי עבירות של התפרצות, בהן הודה והורשע המערער, ובנוסף לאלה, גם בעברו של המערער הרשעות קודמות בגין עבירות רבות כנגד הרכוש, בעיקר עבירות התפרצות לבתי מגורים, עד כדי שניתן לאמר כי בפנינו עבריין רכוש סדרתי שלא למד לקח, אף שבעבר ריצה שני עונשי מאסר, האחד בעבודות שירות שריצה במהלך שנת 1992, והשני כאסיר עבודה בבית מעצר קישון שריצה בשנת 1994.