פסק-דין בתיק עפ 1212/07

1.         המערער הודה בבית משפט קמא בעובדות כתב האישום וביקש שלא להרשיעו בדין. לאחר שהוגש תסקיר מטעם שירות המבחן ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, החליט בית משפט קמא להרשיע את המערער בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מעשה פזיזות ורשלנות בכלי יריה, עבירה לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין וירי מנשק חם באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340 א' לחוק העונשין; בהמשך גזר בית משפט קמא על המערער  מאסר על תנאי בן 9 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ש"ח.

2.         בערעור שבפנינו, המופנה הן כנגד הרשעתו של המערער בדין והן כנגד העונש, נטען, כי בית משפט קמא שגה משהחליט בסופו של יום להרשיע את המערער; לטענת ב"כ המערער בשיקלול כל השיקולים, הן לחומרא והן לקולא, המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא בדבר הרשעת המערער בטעות יסודה. המערער סבור, כי בחינת הכללים המנחים שנקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, מובילה למסקנה החד משמעית, כי יש בהרשעתו כדי לפגוע בשיקומו פגיעה חמורה. ב"כ המערער עמד בהודעת הערעור על אותם כללים ומנה אותם אחד לאחד והוסיף וטען, כי הרשעתו של המערער תפגע בפרנסתו בצורה אנושה, שכן כל עתידו המקצועי של המערער כנהג מונית ופרנסתו תלויים בגורלה של הרשעתו. ב"כ המערער הוסיף וטען, כי העבירות בהן הורשע המערער אינן נמנות עם העבירות החמורות, כך שהאיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים מוביל לדעתו לכך שיש ליתן בכורה לפן השיקומי בבחינת אי הרשעה בדין על פני הפן ההרתעתי עם הרשעה.

3.         ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור מטעמיו של בית משפט קמא.

4.         לאחר שעיינו בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים על פה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות.

            המערער הורשע בשתי עבירות הקשורות בכלי נשק; בניגוד לטענת ב"כ המערער, מדובר בעבירות חמורות הטומנות בחובן מסוכנות רבה ואשר יש בהן כדי לסכן חיי אדם.

המערער לא היסס לשלוף את אקדחו ולירות מספר כדורים וזאת ללא הסבר סביר, כאשר לא נשקפה לו כל סכנה. כתוצאה מן הירי נגרמו למתלונן שפשופי עור בקרסול שוק ימין ונגרם נזק למכולת של המתלונן כתוצאה משלושה כדורים שחדרו את חלון הראווה ואת דלת המתכת בגובה 70 ס"מ, 1.20 מ' ו- 2.71 מ' בהתאמה. רק בנס לא הסתיים הארוע בתוצאות הרבה יותר עגומות וטרגיות.

5.         בהכרעת דינו של בית משפט קמא לא נפל כל פגם המצדיק את התערבותנו. בית משפט השלום בחן את טענות המערער בהתאם להלכת כתב והגיע לכלל מסקנה, כי אין זה המקרה ואין זו העבירה המצדיקים אי הרשעה. אכן, משנקבעה אחריותו של המערער, יש להרשיעו. חריג שבחריגים לכלל מותיר בידי בית המשפט סמכות להימנע מהרשעה, במקרים יוצאי דופן. במקרה זה, בשל התנהגותו של המערער ובשל חומרת העבירות והמסוכנות הרבה הטמונה בהן, לא היה מקום שלא להרשיע את המערער.

6.         גם אם נבוא לקראת המערער ונניח, כי יש בהרשעתו כדי לפגוע בשיקומו ובעתידו המקצועי, עדיין אין להשלים עם כך, כי עבירות חמורות הקשורות לנשק הטומנות בחובן סיכון לחיי אדם לא יזכו לענישה הולמת. משכך, לא מתקיים בעניינו של המערער התנאי השני שנקבע בהלכת כתב.

7.         המלצת שירות המבחן הינה אך שיקול במכלול שיקוליו של בית המשפט. ההחלטה הסופית נתונה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט. יחד עם זאת, יש בעמדתו של שירות המבחן כדי לחזק את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא.

8.         אנו סבורים שבית משפט השלום איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים וכי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ההולם את המעשים שביצע ועל כן לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו.

            סוף דבר, אנו דוחים את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ח (4 בדצמבר 2007) במעמד הנוכחים.

_____________________      ___________________          ___________________

זיאד הווארי, שופט - אב"ד          הלמן אסתר - שופטת                שאהר אטרש - שופט

001212/07עפ 054 אירית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: