פסק-דין בתיק עפ 1212/06

1.         המערער הורשע בבית המשפט השלום בבית שאן (עמק 20903/05) על פי הודאתו, בביצוע עבירה של אי קיום צו בית המשפט, עבירה לפי סעיפים 205 ו - 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, בכך שלא קיים צווי בית המשפט בת.פ. 598/02 מיום 9.7.03, במסגרתם נצטווה להרוס את המבנים נשוא הרשעתו שם ולהפסיק את השימוש החורג שנעשה בהם.

2.         מדובר בבניה שנעשתה על קרקע חקלאית (בינתיים שונה יעוד הקרקע במאי 2005) של קיר בטון בגובה של 1 מ', ומעליו גדר רשת עם עמודי פלדה, ישור קרקע בשטח של כ - 400 מ"ר, בנית 2 סככות בשטח כולל של 80 מ"ר ו - 2 מכולות בשטח כולל של 16 מ"ר והנחת מיכל סולר בנפח של כ - 5,000 ליטר. כל אלה הוקמו לשם שימוש במקרקעין לניהול עסק, לאחסון ומכירת שיש, ללא היתר כדין.

            תחילת הבניה נתגלתה ב - 5.8.01 והמשכה ב - 27.11.01. במהלך ניהול המשפט, לאחר הגשת כתב האישום, המשיך המערער וביצע עבודות נוספות.

3.         המערער הורשע ביום 9.7.03 בביצוע העבודות ללא היתר כדין, ובית המשפט ציווה עליו, בין היתר, להרוס את המבנים נשוא האישום, למעט מיכל הסולר, ולהפסיק את השימוש החורג בתוך 12 חודשים מאותו יום, אלא אם יהא בידו היתר כדין. את מיכל הסולר היה על המערער לסלק בתוך 60 יום.

            לאור גרסת המערער באשר לשימוש שהוא עושה במבנים, נאסר עליו להרחיב את השימוש בהם בכל דרך.

            המערער לא קיים את צווי בית המשפט, והוברר כי לא זאת בלבד שלא הרס את המבנים ולא סילק את מיכל הסולר, כפי שנצטווה, אלא אף הרחיב את השימוש שנעשה במקום.

4.         בית המשפט קמא (כב' השופטת ע. מרדכי) ראה בחומרה את התנהגות המערער, את העובדה שהוא מנציח עובדות בשטח, ולא הפיק לקחים מן ההליך הקודם, אך בקובעו כי איננו ממצה עימו את הדין, גזר עליו את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור את העבירות בהן הורשע, הופעלה התחייבות שנחתמה ע"י המערער בת.פ. 598/02 על סך 40,000 ש"ח, הוטל על המערער קנס בסך 40,000 ש"ח והמערער חוייב לחתום על התחייבות בסך 80,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה.

בנוסף, בכפוף לסילוק מיכל הסולר בתוך 30 יום, הוארך מועד ביצוע צווי ההריסה ב - 6 חודשים, על מנת לאפשר למערער למצות הליכי קבלת האישור.

5.         המערער משיג בפנינו על חומרת גזר דינו.

לטענתו, העונש חורג ממדיניות הענישה הנהוגה. המערער מדגיש כי הודה בביצוע העבירה, לקח אחריות והפנים את חומרת מעשיו. באשר לגובה הקנס, נטען כי הינו גבוה במיוחד, בפרט נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המערער.

המערער פעל להשגת היתרי הבניה, וביום 13.8.06 החליטה ועדת התכנון המקומית לאשר את בקשתו בתנאים, כמפורט בה.

על סמך נימוקי הערעור מבקש המערער להפחית את גובה הקנס ולבטל את הפעלת ההתחייבות.

6.         ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור, בהדגישה כי העונש סביר בהחלט ביחס לנסיבות העבירה ולשימוש העסקי שנעשה במשך שנים.

            באשר לאפשרות להסדרת הבניה, מפנה ב"כ המשיבה לתנאים שנקבעו לקבלת היתר, הכוללים אישור תוכנית ביוב מפורטת כוללת לכל איזור התעשייה, ותנאים נוספים אשר השגתם תארך קרוב לוודאי עוד זמן רב.

7.         לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ובחנו את הנסיבות, שוכנענו כי אין כל מקום להתערב בגזר דינה של הערכאה דלמטה.

            העונש שהוטל על המערער אינו חורג ממדינת הענישה הראויה בנסיבותיו של המקרה.

            המערער עשה דין לעצמו, כאשר ביקש להציב עובדות מוגמרות בשטח, לפני שהוגש נגדו כתב האישום בגין בניה בלתי חוקית, ואף ניצל דחיות בהליך השיפוטי לשם המשך והרחבת העבודות שביצע. כל זאת, לשם ניהול עסק והפקת רווח כלכלי, כאשר הוא מודע להליך המתנהל כנגדו, ותוך זלזלול בחוק ובצווי בית המשפט.

גם את הארכה שניתנה לו ע"י בית המשפט לשם הסדרת היתר הבניה ניצל לרעה, ע"י הרחבת השימוש.