פסק-דין בתיק עפ 1209/06

כתב האישום אשר הוגש כנגד המערער בפני בימ"ש השלום בטבריה, ת"פ 3265/05, כלל, לאחר תיקונו ומחיקת אחד האישומים ממנו, שלושה אישומים. ע"פ שניים מהם הואשם המערער בעבירות של התפרצות למבנה שאינו מקום מגורים או תפילה עבירה בניגוד לסעיף 407 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, וגניבה, עבירה בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז-1977, ע"פ האישום השלישי הואשם המערער בהחזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

המערער הודה בכל המיוחס לו ע"פ כתב האישום הנ"ל, כמו כן, הודה וביקש לצרף שני תיקים נוספים שהיו עומדים ותלויים נגדו בפני בימ"ש השלום בטבריה, האחד ת"פ 3297/05  שייחס למערער עבירת איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, ות"פ 1205/06 שאף במסגרתו הואשם המערער בארבעה אישומים, שניים מהם בגין שני מקרי התפרצות לבית מגורים וגניבה, עבירה בניגוד לסעיף 406 (ב) ו- 384 לחוק העונשין, אישום שלישי בגין התפרצות למבנה שאינו משמש מקום מגורים (שני מקרים) עבירה בניגוד לסעיף 407 לחוק העונשין, ואישום רביעי שעניינו עבירה של שימוש לרעה בכרטיס חיוב, עבירה בניגוד לסעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב.

בימ"ש השלום גזר על המערער עונשים נפרדים בגין כל אחד מהתיקים; בגין התיק העיקרי 3265/05, גזר על המערער 28 חודשי מאסר, מהם שנתיים בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים. בגין ת"פ 1205/06 גזר ביהמ"ש קמא על המערער ארבע שנות מאסר, מהם שנתיים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים.

בגין ת"פ 3297/05 גזר ביהמ"ש קמא על המערער מאסר לתקופה של 6 חודשים מהם שני חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים. בנוסף הפעיל בימ"ש השלום את עונש המאסר המותנה של 18 חודשים שהוטלו על המערער בת"פ 3385/01 (בימ"ש השלום בטבריה).

ביהמ"ש קמא הורה כי כל המאסרים שהטיל על המערער, והמאסר על תנאי שהורה על הפעלתו, ירוצו בחופף ובמצטבר, כך שסה"כ ירצה המערער 4 שנים ו- 6 חודשים בפועל, כאשר ימי מעצרו של המערער יופחתו מתקופה זו. 

בערעור שבפנינו קובל המערער על חומרת העונש וטוען כי ביהמ"ש קמא ציין בגזר דינו בת"פ 3265/05 כי המערער הורשע באישום שלישי, שעניינו החזקת נכס החשוד כגנוב, בעוד שהוא לא הודה בעבירות אלה.

באשר לטענה אחרונה זו, עיינו בכתב האישום בת"פ 3265/05, ואכן כתב אישום זה כלל אישום שעניינו עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, המערער הודה בכל המיוחס לו ע"פ כתב האישום בתיק זה לאחר שנמחק ממנו אישום מספר 2, משכך, אין כל ממש בטענתו זו של המערער. מה עוד ואנו סבורים כי גם אם לא היה מורשע המערער בעבירה הנוספת של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לא היה בכך כדי להשפיע על מידת העונש הכוללת שהושתה על המערער, זאת בשים לב למספר הרב של האישומים בהם הורשע המערער.

נתנו את דעתנו לטענותיו של המערער, ולא מצאנו בהם כל ממש. המערער הורשע כאמור במספר רב מאוד של מקרי התפרצות וגניבה, בנוסף לעבירות של שימוש לרעה בכרטיס חיוב, דבר זה כשלעצמו מצדיק את העונש ההחמור שהוטל עליו, לא כל שכן כאשר למערער הרשעות רבות בעשרות מקרים של התפרצות וגניבה, עד כדי שהדבר מצביע על כך שהמערער הפך את עבריינות הרכוש לדרך חיים.

העבירות של התפרצות וגניבה הינן עבירות חמורות, ובתי המשפט מצווים להחמיר בענישה של מבצעי עבירות אלה, במיוחד כשמדובר בעבירות חוזרות ונשנות כבמקרה של המערער.

בענייננו, המערער הורשע בנוסף לעבירות של התפרצות וגניבה, בעבירות של שימוש לרעה בכרטיס חיוב וגם עבירה זו הינה עבירה חמורה, ומחייבת ענישה מחמירה.

גזר דינו של ביהמ"ש השלום מפורט ומנומק היטב, והעונש שנגזר בסופו של דבר על המערער בגין כלל העבירות בהן הורשע, אינו עונש חמור כלל ועיקר, על כן, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום י"ב באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) במעמד ב"כ המשיבה והמערער בעצמו.

001209/06עפ 054 סנא חאמד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: