פסק-דין בתיק עפ 1207/06

כב' השופטת הלמן אסתר :

1.         נגד המערער הוגשו בבית המשפט השלום בנצרת שני כתבי אישום, בת.פ. 4562/04 ו - 1089/06 שניהם עוסקים באלימות כנגד גרושתו, ומי שהיתה אשתו בעת ביצוע העבירות שיוחסו לו בת.פ. 4562/04 (להלן: "המתלוננת").

2.         ההליכים נדונו במאוחד ע"פ בקשת הצדדים, ובסופו של יום, לאחר שמיעת הראיות, זיכה בית המשפט קמא  (כב' השופטת י. שטרית) את המערער מן העבירה שיוחסה לו בת.פ. 1089/06 (איומים כלפי גרושתו) והרשיעו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן שהוגש בת.פ. 4562/04 תקיפת בת זוג, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בשתי הזדמנויות.

3.         בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור תוך תקופה זו כל עבירת אלימות מסוג עוון, ויורשע בגינה. כמו כן, חויב המערער לחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתם, להימנע במשך שנתיים מלעבור כל עבירת אלימות.

4.         ערעור זה מכוון נגד הכרעת הדין המרשיעה.

5.         ההליכים בפני בית משפט קמא:

א.         על פי כתב האישום בת.פ. 4562/06 ( להלן: "כתב האישום") ביום 23.4.04 סמוך לשעה 11:00, תקף המערער את אשתו דאז, המתלוננת, שהיתה נשואה לו מזה שנתיים,  בביתם המשותף, בכך שבעט בה בגב ודחפה.

שנה לפני כן, בזמן שהמתלוננת הייתה בחודש השני להריונה, תקף אותה  המערער שלא כדין, בכך שהיכה אותה באמצעות מקל.

            ב.         המערער כפר בכל העובדות והאישומים המיוחסים לו.

ג.          בפני בית המשפט קמא נשמעו עדויות עדי התביעה, כשעדי התביעה העיקריים היו המתלוננת, ואביה. עדותה של המתלוננת נתמכה בתיעוד רפואי ת/3 ביחס לטיפול הרפואי שקיבלה ב- 6.1.03 בבית החולים.

            פרשת ההגנה כללה את עדותו של המערער, עדויות של אחיותיו (ביחס לאישום ממנו זוכה), עדות של  בן דודו פאיז אל  הייב, ועדותה של השוטרת רולא קובטי.

ד.         בהכרעת הדין התייחס בית המשפט לארבעה צירים עליהן נסמכות  ראיות המשיבה, המאשימה: עדות המתלוננת, חיזוק לעדות זו בעדותו של אבי המתלוננת ובתיעוד הרפואי שהוגש, ועדותו הבלתי מהימנה של המערער.

            בית המשפט קמא קבע כי התרשם שגרסת המתלוננת מהימנה, עדותה היתה רצופה, הגיונית ואותות האמת עלו הימנה בעת שמסרה עדותה. עדותה היתה מדויקת ולא היה בה ניסיון להעצים או להגזים בדברים.

            בית משפט קמא לא מצא סתירות מהותיות  בין גרסת המתלוננת במשטרה ובעדותה.

עדותו של אבי המתלוננת הותירה אף היא רושם חיובי ומהימן,  ובית המשפט התרשם כי לא מיהר להתלונן כנגד המערער, והתנהגותו איננה מאפיינת מי שרצה לטפול אשמות שווא על המערער, ואף להפך. כך גם ביחס  למתלוננת, התרשם בית המשפט שלא ניסתה להפליל  לשווא את המערער. בכך השיב בית המשפט על טענת המערער כי מדובר באישומי שווא הנעוצים בכך שמשפחת המתלוננת איננה רואה בעין יפה  את העובדה שהוא משרת בצבא, כמו בני משפחתו (המערער הוא אח שכול  לחלל צה"ל).

            בית משפט קמא ראה בעדות האב חיזוק ותמיכה  לעדות המתלוננת, וכך גם בתיעוד הרפאי.

            לעומת זאת, דחה בית המשפט קמא את גרסת המערער, ולא מצא כי פניתו לשוטרת קובטי ביום הארוע מקעקעת או משמיטה את הקרקע מתחת לעדות המתלוננת.

            עדויותיהן של אחיותיו של המערער לא נמצאו אמינות על ידי בית המשפט, שתיהן כבשו עדותן והעלו את גרסתן לראשונה בבית משפט, מבלי שהיה בפיהן הסבר מניח את הדעת לכך שלא פנו למשטרה למסור עדות שתסייע לאחיהן מיד לאחר שהוגשה נגדו התלונה. כמו כן, מצא בית המשפט סתירות מהותיות בין העדויות. עדויותיהן, כאמור, נוגעות לאישום ממנו זוכה המערער, מחמת הספק, ולא מתוך כך שבית המשפט הסתמך עליהן.

6.         נימוקי הערר:

א.      המערער טוען כי בית המשפט  קמא שגה כאשר קבע כי בעדות המתלוננת אין סתירות מהותיות, היורדות לשורשו של העניין, אף שעדותה רצופה סתירות והגזמות שנועדו להעליל על המערער טענות שווא. סתירות אלה באו לידי ביטוי למשל במועד האירוע הראשון, התיעוד הרפואי המתייחס לאירוע מינואר 2003, בעוד כתב האישום מתייחס לאירועים מ- 23.4.04 וכשנה קודם לכן. המתלוננת מסרה בחקירתה הנגדית שמקל המטאטא נשבר על גבה, טענה שלא הועלתה קודם לכן, ועוד.