פסק-דין בתיק עפ 1196/06

המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת (פ' 3380/05) על פי הודאתו בעבירות של תקיפת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איום, היזק לרכוש במזיד והעלבת עובד ציבור.

העבירות בוצעו בעת שהמשיב, המנהל מכון כושר בטבריה, הגיע למשרדי מחלקת הגבייה של עיריית טבריה, לאחר שעובדי העירייה ביקשו לבצע עיקול ברישום במקום עיסוקו.

המשיב פנה למנהל מחלקת הגבייה בעירייה, איים על חייו ועל חיי ילדיו, קילל אותו ועזב את המקום.

כעבור כ - 4 שעות חזר המשיב אל משרדי העירייה, נכנס לחדרו של מנהל מחלקת הגבייה בדלת האחורית, והתנפל עליו תוך שהוא הופך את שולחנו, ומשליך לעברו מסך מחשב וכיסאות. מנהל המחלקה נפגע בראשו ובאוזנו מפגיעת מסך המחשב, ובחלקי גופו השונים כתוצאה מפגיעת הכסאות.

המשיב לא הסתפק באמור, אלא החל להכות את מנהל המחלקה באגרופיו, חנק אותו בצווארו ונשך אותו בגבו. מעשיו הופסקו רק לאחר שעובד אחר של העירייה הגיע למקום. בהמשך שבר המשיב חלונות זכוכית במשרדי מחלקת הגביה וגרם נזק לציוד, בנוסף, איים על עובדת נוספת של המחלקה בפגיעה בחייה.

בגין מעשים אלו, גזר עליו בית המשפט קמא (כב' ס. הנשיא, השופט ג' אזולאי) 9 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם, וכן חייבו לשלם קנס בסך 4,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 6,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כלפי קולת העונש שהוטל על המשיב.

במהלך שמיעת הערעור, ראינו לנכון לקבל תסקיר שרות המבחן, בעניינו של המשיב, וזאת בפרט נוכח העדר הרשעות קודמות, ושעה שהמערערת טענה כי העונש הראוי בנסיבות הענין צריך לבוא לידי ביטוי במאסר בפועל.

תסקיר שרות המבחן מיום 01/01/07 מפרט את נסיבותיו האישיות של המשיב, המעידות ככלל על מי שקיים אורח חיים נורמטיבי, עד להסתבכותו הנוכחית.

בפני קצינת המבחן קיבל המשיב אחריות למעשיו, אם כי לא באופן מלא, הבין את חומרתם, ויחד עם זאת טען כי איננו סובל מבעית אלימות כללית, והדבר איננו מאפיין את אישיותו; על רקע האמור, לא בא שרות המבחן בהמלצה טיפולית.

לאחר שביום 09/01/07 הביע המשיב בפנינו (באמצעות ב"כ), נכונותו להשתלב בטיפול שיוצע לו ע"י שרות המבחן, הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי שרות המבחן יגיש תסקיר משלים ועדכני, בהתחשב בעמדתו של המשיב, וכן תומצא לבית המשפט חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

עוד הוסכם כי בכפוף להסכמת שרות המבחן, ובאם תתקבל חוות דעת חיובית של הממונה, יוטלו על המשיב, בנוסף על העונשים שהוטלו עליו בבית משפט קמא, 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וצו מבחן.

על פי התסקיר המשלים מיום 14/02/07, חוזר שרות המבחן על עמדתו, כי אין המלצה טיפולית מתאימה למשיב, וזאת מאחר ובפני קצינת המבחן, חזר על עמדתו הקורבנית, והתקשה לראות את בעית האלימות שלו. בנוסף, הביע המשיב כעס רב, הגיב במגננה והסיר מעליו את האחריות.

לאור כל האמור, שבה המערערת ומבקשת להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל, שיהלום את הנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות.

מנגד, מבקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור, בהדגישו את הרקע לביצוע המעשים, מחלוקת עם עיריית טבריה אודות חיובו בארנונה, וקבלת הודעת העיקול בסמוך לפני כן.

ב"כ המשיב מציין כי המשיב פיצה את המתלונן וכן שילם לחברה שבבעלותה היה הציוד שנשבר, את שווי הנזק שנגרם לה.

ב"כ המשיב הדגיש את הנזק שעלול להגרם לעסק אותו מנהל המשיב, אם יאלץ להעדר ממנו, והפגיעה הכלכלית הכרוכה בכך, בפרט בהיותו של המשיב אדם גרוש, הנושא בנטל מזונות ילדיו.

לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, דעתנו היא כי ללא ספק העונשים שהוטלו על המשיב אינם משקפים את מדיניות הענישה הראויה, ביחס לעבירות המבוצעות כנגד בעלי תפקיד ציבורי, הממלאים תפקידם.

בית המשפט מחייב להעביר מסר מחמיר אשר ירתיע עבריינים מלפגוע בעובדי ציבור או לאיים עליהם, כל אימת שמאן דהוא סבור כי אינם ממלאים תפקידם לפי רוחו ורצונו, ובאותה מידה יחזק את ידם של עובדי הציבור לבצע עבודתם במסירות וללא מורא.