פסק-דין בתיק עפ 1187/05

כב' השופטת דינה מויאל:

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ג. אזולאי) בת.פ. 2358/00.

הכרעת הדין ניתנה ביום 5/4/05 וגזר הדין ניתן ביום 12/4/05. בפסק הדין הורשע המערער בעבירות של התקהלות אסורה, עבירה לפי סעיף 151 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") והתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין. הערעור נסוב על הרשעתו בדין של המערער.

2. במוקד הערעור נמצאת שאלת זיהויו של המערער, זיהוי שעמד בבסיס ההרשעה. המערער נעצר ביום 29/9/98 והואשם בזריקת אבנים לעבר שוטרים במהלך התקהלות והתפרעות באזור "צומת גנץ" בנצרת. באותו מועד אירעו במספר מקומות בעיר נצרת הפרות סדר שכללו תהלוכות, התפרעויות וזריקות אבנים לעבר שוטרים. מעצרו של המערער וזיהויו התבססו על דוחות של תצפיתנים. טענת ההגנה העיקרית שהיתה בפי המערער בעת הדיון בבית משפט קמא היתה טענה של טעות בזיהוי. בית המשפט דחה טענה זו על סמך הראיות שהיו לפניו ועל קביעה זו כאמור נסוב הערעור שלפנינו. המערער חוזר למעשה על הטענות שהעלה לפני הערכאה הדיונית לפיהן חל כשל בתהליך הזיהוי באופן שאינו מאפשר את הרשעתו בדין.

3.         א.         לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובתיק בית משפט קמא, דעתנו היא שדין הערעור

להדחות. ממצאיו של בית המשפט מעוגנים היטב בחומר הראיות שעמד לפניו, מנומקים כראוי  ומובילים אכן לתוצאה לפיה היה מקום להרשיע  את המערער בעבירות שיוחסו לו, כפי שנעשה.

                        המערער טוען שממוצג ת/12 (בטעות נרשם בהודעת הערעור שמדובר במוצג

ת/11), עולה שהשוטר שביצע בפועל את המעצר, רס"ל אייל כידרא, קיבל את תיאור המערער - כביכול מהתצפיתנים פרטוש ודראושה שהיו ממוקמים בתצפית על בנין המשביר, במקום מרוחק מהמקום שבו כביכול עבר המערער את העבירות המיוחסות לו.

טענה זו אין בה כדי להועיל למערער. בבית המשפט העיד התצפיתן שביצע את התצפית וזיהה את המערער, רס"ל אלי דהן (פרוטוקול מיום 10/11/04). רס"ל דהן העיד שביצע את התצפית ב"צומת גנץ" בנצרת, ואף הגיש דו"ח פעולה מיום 29/9/98, ת/14. רס"ל דהן העיד שבתצפית התמקד במספר מועט של אנשים שהיו דומיננטים בקרב הקהל המתפרע והמערער ביניהם. רס"ל דהן העיד שזיהה את המערער בוודאות כמי שזרק אבנים על שוטרים הן במהלך התצפית והמעצר והן לאחר מכן בתחנת המשטרה בה היה המערער עצור. בית משפט קמא ציין שהתרשם לחיוב מעדותו של רס"ל דהן ואין כל מקום שנתערב בממצא זה.

ב.         השוטר שביצע בפועל את המעצר, רס"ל אייל כידרא, שאף רשם את המוצג ת/12, העיד כי לא הוא שהיה בקשר ישיר עם התצפיתן אלא מפקד כוח המעצר פקד רן לוי, שאף הוא העיד בבית משפט קמא; רס"ל כידרא העיד כי הוא עצר את המערער על פי הוראתו של פקד לוי. מכאן שצודקת המשיבה בטענתה שאין לייחס משקל משמעותי לדיווח של רס"ל כידרא לפיו התצפיתנים שזיהו את המערער היו פרטוש ודראושה, דיווח שמקורו ככל הנראה בטעות של רס"ל כידרא. את המשקל המכריע בענין זה יש לייחס לעדותו של רס"ל דהן ולעדותו של פקד לוי מיום 23/4/02 בגדרה הגיש מזכר שרשם ביום 29/9/98, סומן ת/4, בו נרשם במפורש שקיבל על המערער דיווח מהתצפיתן אלי דהן.

4.         אף שאר הראיות בתיק, לרבות הסתירות והפרכות שנפלו בראיות ההגנה, תומכים במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא ולא נמצאה כל עילה להתערבותנו.

5.         הערעור נדחה.

_________________

דינה מויאל , שופטת

כב' השופטת אסתר הלמן:

מסכימה.

                                                                                                    אסתר הלמן, שופטת

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד:

מסכים.