פסק-דין בתיק עפ 1168/06

המערער, הועמד לדין בפני ביהמ"ש בטבריה, באשמות של ייצוא, ייבוא, סחר או הספקה של סם מסוכן עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 + סעיף 19 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, ובעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

ע"פ כתב האישום, בתאריך 5/9/04, בסמוך לשעה 12:45, במהלך ביקור אסיר בכלא שטה, החזיק המערער 3 ריבועי נייר (בולים) שהכילו סם מסוג L.S.D, אותם העביר המערער לאסיר בשם אלכסנדר אלטשולר עת שישב מולו בחדר הביקורים.

תחילה כפר המערער במיוחס לו ע"פ כתב האישום, אולם, מאוחר יותר הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון, במסגרתו הודה המערער במיוחס לו ע"פ כתב האישום, והורשע בדין.

בהתאם להסדר הטיעון, הורה ביהמ"ש על קבלת תסקיר מבחן בעניינו של המערער, כאשר ע"פ הסדר הטיעון הוסכם מפורשות כי התביעה איננה מתחייבת להמלצות התסקיר.

לאחר שקיבל ביהמ"ש קמא את תסקיר המבחן, שלא בא בהמלצה כלשהיא בפני ביהמ"ש, ולאחר ששמע את טיעוניהם של ב"כ הצדדים לעונש, הוא גזר על המערער 24 חודשי מאסר מהם 12 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים ו/או נהיגה בזמן פסילה. ע"פ גזה"ד, עונש המאסר שהוטל על המערער ירוצה במצטבר למאסר אותו מרצה המערער.

כמו כן, הטיל ביהמ"ש קמא על המערער קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילה מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו.

המערער מלין בפנינו על חומרת העונש שביהמ"ש קמא גזר עליו, ובמיוחד על קביעת ביהמ"ש כי עונש המאסר שהוטל עליו ירוצה במצטבר למאסר שהוא מרצה. (24 חודשים שנגזרו עליו ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.פ. 40185/05).

לטענת המערער, קיימת זהות בין התיק בו הורשע ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א, לבין התיק הנדון. על כן, לטענתו, ראוי כי העונש שנגזר על המערער כאן ירוצה באופן חופף לעונש המאסר שהוא מרצה.  

ב"כ המערער טען בפנינו כי מדובר בכמות סם מזערית, הנופלת בגדר הכמות לגביה קיימת חזקה ע"פ הדין כי היא נועדה לשימוש עצמי. עוד טען הסניגור, כי ביהמ"ש קמא ציטט משלושה גזרי דין של ביהמ"ש העליון, לעניין החמרה בעונשם של סוחרי סמים, כאשר באותם מקרים, המדובר בכמויות גדולות מאוד, בעוד שבענייננו, המדובר כאמור בכמות קטנה, לגביה קיימת חזקה שהיא נועדה לשימוש עצמי.

יצויין כי תחילה טען ב"כ המערער לעניין הודאתו של המערער בפני ביהמ"ש קמא, ובכך שהמערער הודה בדבר שאיננו נכון, בשים לב לכמות הסם. אולם, בפתח הדיון בערעור חזר בו המערער מטענותיו לעניין ההודאה, לאחר שביהמ"ש העיר לו כי מרגע שהסם סופק לאדם שלישי, אין עוד משמעות לכמות באשר להגדרת העבירה שבוצעה. הספקת הסם לאחר סותרת למעשה את החזקה שאותו סם נועד לשימוש עצמי והופכת את ההחזקה להחזקה שלא לשימוש עצמי, גם אם מדובר בכמות קטנה ביותר.

כאמור, הסניגור חזר בו מטענתו זו, וצימצם את ערעורו לחומרת העונש, כאשר כאמור עיקר טענותיו מופנות על כך שביהמ"ש הורה כי עונש המאסר שהשית עליו ירוצה במצטבר לעונש המאסר של 24 חודשים שהוא מרצה ע"פ גזה"ד של בימ"ש המחוזי בת"א.

מנגד, טענה ב"כ המשיבה כי, החומרה שבמעשה המערער הינה בכך כי הוא החזיק את הסם במטרה להחדירו לבית הכלא, ואכן, כך הוא עשה כאשר הגיע לבקר את האסיר אלכסנדר אלטשולר. באשר לעונש, טענה ב"כ המשיבה כי עונש של שנת מאסר בפועל הוא עונש ראוי ואף עונש מקל כאשר מדובר בהחדרת סמים אל בין כתלי בית הכלא.

ב"כ המשיבה טענה כי אין כל קשר בין תיק זה לבין התיק האחר בגינו מרצה המערער עונש של 24 חודשי מאסר. גם אם אותה דמות (אלכסנדר אלטשולר) משחקת בשני המקרים.

עוד טענה ב"כ המשיבה כי ביהמ"ש קמא איבחן והבדיל בין העונשים שהוטלו במסגרת אותם פסקי דין שצוטטו בגזר דינו לבין העונש שהוא השית על המערער.

אכן, עבירות סחר בסמים הינן עבירות חמורות ביותר, בשל פגיעתן החמורה בחברה ובציבור בכללותו. האינטרס הציבורי מחייב החמרה בעונשים בעבירות סמים.

ביהמ"ש העליון בפסקי דין רבים חזר וקבע את החומרה הרבה של עבירות אלה, ושל הצורך להילחם בהם ע"י הטלת עונשים חמורים.

צודקת ב"כ המשיבה כי החדרת סמים אל תוך בית כלא מוסיפה חומרה יתרה לעבירה של אספקת סם.

נכון כי לעניין ההרשעה בהחזקה שלא לשימוש עצמי, אין משמעות לכמות, משהוכח כי היא איננה מוחזקת לצורכי שימוש עצמי. יחד עם זאת, יש משמעות לכמות לעניין מידת החומרה של העבירה, וכפועל יוצא, גם על מידת העונש.

בענייננו, כאמור, המדובר בכמות מזערית, 3 בולים של סם מסוג L.S.D.