פסק-דין בתיק עפ 1153/06

1.         המערער הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של ריבוי נישואין, עבירה על סעיף 176 לחוק העונשין התשל"ז-1977, בכך שבתאריך 9/7/00, הוא נשא לאישה את ודא בת אלעבד ג'רבוע, תושבת השטחים הפלסטינאיים, (האישה הועמדה לדין באותו כתב אישום יחד עם המערער בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין), וזאת בעודו נשוי לאישה אחרת, עאישה נובאני. 

2.         לאחר שבימ"ש  השלום קיבל תסקיר מבחן ביחס למערער, גזר עליו ביום 6/4/06, 18 חודשי מאסר, מהם 6 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי.

3.         הערעור שבפנינו הוגש במקור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אולם, בפתח הדיון בערעור חזר בו המערער מערעורו על הכרעת הדין וצימצם את הערעור לעניין העונש בלבד.

            בפנינו מלין המערער על חומרת העונש, וטוען כי העונש אינו מבטא את נסיבות המקרה המיוחדות, ואת נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שאלה הובאו בפני ביהמ"ש קמא, וכפי שפורטו בתסקיר המבחן.

בין יתר הנסיבות להן טוען המערער, כנסיבות המצדיקות הקלה בעונשו, העובדה כי בטרם נפתחו נגדו ההליכים המשפטיים, הוא התגרש מאשתו הראשונה, והותיר את בית המגורים לאשתו זו, ועבר להתגורר עם אשתו החדשה בדירת חדר אחד שמתחת לדירת המגורים שהשאיר לאשתו הראשונה.

באשר לנסיבות האישיות, טען הסניגור כי המערער הינו אדם חולה, הסובל מאקזוטרופיה בעין ימין עם עין עצלה מאוד, סובל מכאבי ראש ממחלת עצבים ומחולשה בפלג גוף ימין, אטרופיה מוחית מקומית והוא נמצא בטיפול תרופתי ומעקב, על כן טוען הסניגור כי מאסרו של המערער חושף אותו לסכנת חיים בבית הכלא.

עוד טען ב"כ המערער כי ביהמ"ש קמא בגוזרו עונש מאסר לריצוי בפועל על המערער, לא נתן משקל לעברו הנקי של המערער.

ב"כ המערער ציין כי המערער הינו תושב טול כרם לשעבר, אולם התאזרח לפני יותר מ- 20 שנה, ומאז הוא מתגורר בישראל, וגם עובד בה.

עוד טען הסניגור כי מצבו הרפואי של המערער החמיר בתקופה האחרונה, עד כדי שהיום אינו מסוגל לעבודה כלשהיא, ומתקיים מקיצבת נכות כללית שמשולמת לו ע"י המוסד לביטוח לאומי.

עוד טען המערער כנימוק לקולא כי מאז ביצע את העבירה, עברה תקופה של כ- 6 שנים.

4.         ב"כ המשיבה מנגד, ביקשה לדחות את הערעור ולהותיר את גזר דינו של ביהמ"ש קמא על כנו.

ב"כ המשיבה הצביעה על כך שעל פי מדיניות ביהמ"ש העליון, יש להחמיר עם מבצעי עבירה מסוג זה. היא גם הפנתה אותנו לפס"ד שניתן על ידנו בע"פ 1174/05, שם הוטל על הנאשם על ידי הערכאה הדיונית מאסר של 18 חודשים לריצוי בפועל, וערכאת הערעור העמידה את עונש המאסר על 9 חודשים. לגישתה של ב"כ המשיבה, העונש שהוטל על המערער איננו עונש חמור.

5.         עבירת ריבוי נישואין הינה עבירה חמורה שהמחוקק קבע בצידה עונש מירבי של 5 שנות מאסר, בכך הביע המחוקק את עמדתו כי יש להתייחס בחומרה כלפי מבצעי עבירה זו.

            מוסד הנישואין המונוגומי הינו אחד מיסודות הסדר הציבורי במדינת ישראל, ובאיסור נישואי ביגמיה יש מגמה חברתית חשובה להגן על האישה הראשונה. (ראה ע"פ 112/50 גד בן יוסיפוב נגד היועץ המשפטי לממשלת ישראל פד"י ה' עמ' 481 בעמ' 493).

            יצויין כי בענייננו טען הסניגור כנימוק לקולא את העובדה כי המערער התגרש מאשתו הראשונה. לטעמנו, נימוק זה מהווה נימוק לחומרה משום שיש להניח כי הגירושין מהאישה הראשונה באו על רקע נישואיו של המערער מהאישה השניה, וגם אם השאיר המערער את דירת המגורים לאשתו הראשונה, עצם הגירושין לאחר שנות נישואין כה רבות (26 שנים) מהווה פגיעה חמורה באישה הראשונה.

בע"פ 773/77 זיו כהן נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ב (1) 575 נקבע בזו הלשון:

"על הצורך להתייחס בחומרה לעבירת ריבוי נישואין היות והיא חותרת תחת יסודות הסדר הציבורי התקין בחברה נאורה חזר שוב בימ"ש זה בע"פ 338/74 כאשר המדינה ערערה על עונש של 6 חודשי מאסר וקנס של 1000 ל"י שהוטלו על אדם שהורשע בעבירה של ריבוי נישואין וביהמ"ש הגדיל במקרה ההוא את הקנס ל- 4000 ל"י ונמנע מלהגדיל את עונש המאסר רק מהטעם שהערעור התברר יום אחד לאחר שהמשיב שוחרר מריצוי עונש המאסר".

בע"פ 1174/05 (בימ"ש מחוזי נצרת) ח'ליל דבס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שם הטיל בית משפט השלום על המערער 24 חודשי מאסר מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל, קיבלנו את ערעור הנאשם והעמדנו את עונש המאסר לריצוי בפועל על 9 חודשים, תוך שאנו קובעים כי עונש זה של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מהווה איזון ראוי בין האינטרסים השונים.

בענייננו, ביהמ"ש קמא בחן את כלל הנסיבות, את האמור בתסקיר המבחן, את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, והשית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל של 6 חודשים בצירוף מאסר מותנה, תוך שהוא מאזן נכונה בין האינטרס הציבורי המחייב הטלת עונש ממשי שיש בו משום הרתעה לבין נסיבות המקרה המיוחדות ונסיבותיו האישיות של המערער.