פסק-דין בתיק עפ 1146/06

1.         כנגד המשיב הוגש לבימ"ש השלום בנצרת, ת"פ 1625/06, כתב אישום, ובו שני אישומים,

ע"פ האישום הראשון הואשם המשיב בעבירות של פריצה לרכב במטרה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 413 (ו) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ע"פ אישום זה, בתאריך 26/2/06 בסמוך לשעה 19:15, במלון הווארד ג'ונסון בנצרת התפרץ המשיב לרכב בכוונה לבצע גניבה, בכך שפתח את תא המטען של אחד האוטובוסים שחנו בחניון המלון והכניס את ידו לתוך תא המטען, אז נתפס ע"י מאבטח במקום, אולם בהמשך הוא נמלט מהמקום. בהמשך לאמור לעיל, כשנעצר המשיב ע"י השוטרים נמצא כי הוא מחזיק ברשותו, שלא כדין, מחוץ לתחום ביתו וחצריו, סכין אשר אורך להבה כ- 4 ס"מ בלי שהיה ברשותו הסבר המניח את הדעת כי החזיקה למטרה כשרה.

ע"פ האישום השני, יוחס למשיב עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה לשם ביצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בכך שבתאריך 26/2/06, בסמוך לשעה 19:15 במלון הווארד ג'ונסון בנצרת התפרץ הנאשם לחנות בכך ששבר חלון הראווה של החנות, הכניס את ידו דרך הסורגים ונטל ונשא עמו קופסה, שלא בהסכמת הבעלים, ושלא בתום לב וללא תמורה, ומשנתפס המשיב ע"י השכן עודה חלאק, וזה ביקש ממנו שיחדל ממעשיו, תקף אותו המשיב שלא כדין בכך שדחף אותו בידיו, ואף איים עליו שלא כדין בכך שהוציא מכיסו סכין שצוינה באישום הראשון והושיטה לעברו, תוך שהוא מתקרב אליו בצורה מאיימת ואומר לו: "תתרחק ממני עדיף לך" וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

2.         בפני ביהמ"ש קמא, הודה המשיב בכל המיוחס לו בשני האישומים הנ"ל והורשע בכל חמשת העבירות בהן הואשם ע"פ כתב האישום.

3.         ביהמ"ש קמא גזר על המשיב מאסר בפועל למשך 9 חודשים, החל מיום מעצרו, 26/2/06 והפעיל את עונשי המאסר על תנאי של 6 ו- 9 חודשים שהוטלו על המשיב בת"פ 4278/02 ו- 4568/02 בימ"ש השלום בנצרת, ואשר הוארכו בת"פ 4489/04 של בימ"ש זה.

            הפעלת המאסרים המותנים נעשתה בחופף זה לזה ובחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק בו דן ביהמ"ש קמא. בנוסף, גזר ביהמ"ש קמא על המשיב מאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה נגד הרכוש מסוג פשע או עבירת אלימות מסוג פשע, ומאסר על תנאי של 6 חודשים שלא יעבור המשיב במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה נגד הרכוש מסוג עוון, עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין.

4.         הערעור שבפנינו הינו ערעור של המדינה המופנה כנגד קולת העונש שנגזר על המשיב. ע"פ הנטען בכתב הערעור, ביהמ"ש קמא לא נתן משקל מספיק למאסרים המותנים שהושתו בעבר על המשיב בעבירות רכוש והתפרצויות קודמות והפעיל אותם בחופף אחד לשני ובחופף לעונש המאסר שגזר עליו בתיק שהיה בפניו. עוד נטען כי על אף שבעבר בתי המשפט הקלו עם המשיב, הוא לא הפנים את חומרת מעשיו ולא למד לקח. לטענת המערערת, עברו הפלילי של המשיב כולל עבירות איום, תקיפות סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירות סמים וכן עבירות רכוש, יש בהם כדי להצביע על דרך חייו המטילה אימה על הציבור.

עוד טענה המערערת כי ביהמ"ש קמא התעלם מכך שבעבר הוטלו על המשיב מאסרים המסתכמים יחדיו ב- 60 חודשים לריצוי בפועל, בנוסף לריצוי מאסרים מותנים ולקנסות שלא הרתיעו את המשיב מלחזור לסורו פעם נוספת.

לטענת המערערת, העבירות בהן הורשע המשיב הינן מכת מדינה ומחייבות החמרה בענישה משום פגיעתן הקשה בציבור וסיכון בטחונה של החברה ובטחונו של כל אדם. בעניין זה הפנתה ב"כ המערערת לבש"פ 5431/98 רוסלאן פרנקל נ' מ"י פ"ד נ"ב 4 268 עמ' 271.

עוד טענה המערערת כי בסלחנותו של ביהמ"ש קמא והטלת עונש קל, יש משום מסר שלילי והעדר הרתעה.

מכל אלה, ביקש ב"כ המערערת להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא ולהשית על המשיב מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר וכן להפעיל את המאסרים על תנאי באופן מצטבר.

5.         מנגד ביקש סניגורו של המשיב שלא להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש ולהותירו על כנו. לטענתו, נסיבות ביצוע העבירה, שלטענתו היו נסיבות מקלות בעניינו של המשיב, הן שצריכות להנחות את ביהמ"ש בקביעת מידת העונש. ביהמ"ש קמא בחן נסיבות אלה ונתן משקל לעובדה כי מעשיו של המשיב לא גרמו נזק למתלוננים והמשיב לא גנב דבר.

עוד ציין הסניגור כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה וביקש מביהמ"ש שלא למצות את הדין עמו. עוד טען ב"כ המשיב כי כיום במסגרת הכלא נמצא המשיב בקבוצה טיפולית, משתתף בשיחות עם עו"ס של הכלא ועובר שיקום מקצועי וגם נגמל מבעיית אלכוהול.

עוד ציין הסניגור את נסיבותיו האישיות של המשיב, היותו בן 37, נשוי ואב ל- 7 ילדים, כאשר המבוגרת שביניהם הינה בת 16 וחצי שנים והצעיר ביותר בן 3 שנים.

ב"כ המשיב טען ארוכות לעניין השיקום של המשיב ולאינטרס הציבורי שיש בשיקום זה, ובעניין זה הפנה למספר פסקי דין של ביהמ"ש העליון.

עוד הדגיש הסניגור בטיעוניו כי בשיטת המשפט הנהוגה אצלנו, הענישה הינה אינדיוידואלית, ובמקרה של המשיב ביהמ"ש שקל את כלל הנסיבות הרלוונטיות, על כן, לטענתו, אין מקום להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא.

6.         המשיב הורשע בעבירות כנגד הרכוש ובעבירות אלימות, עבירות שהפכו להיות נפוצות במקומותינו, אם לא לומר הפכו למכת מדינה, כפי שטענה המערערת.       

            עבירות אלה פוגעות בבטחונו האישי של האזרח, הן באשר לרכושו והן באשר לגופו.