פסק-דין בתיק עפ 1136/07

השופט זיאד הווארי:

1.         המערער הורשע בביהמ"ש קמא בביצוע עבירות בנשק , עבירה לפי ס' 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), והוטל עליו עונש של מאסר לתקופה של 9 חודשים, מתוכם חודשיים לריצוי בפועל, אשר יומרו בעבודות שירות ואילו היתרה על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור ויורשע על העבירה בה הורשע, בנוסף הוטל על המערער קנס בסך של 3,000 ש"ח.

2.         ע"פ כתב האישום שהוגש נגד המערער, הרי ביום 6/4/03 סמוך לשעה 09:15 נמצא כי המערער החזיק בביתו ביפיע אקדח/הזנקה/גז מסוג ROHM  קליבר MMK8 ( להלן :"האקדח") , מחסנית לאקדח ובה 6 כדורים וכן קופסא שהכילה 15 כדורים לאקדח וזאת בלי רשות ע"פ דין להחזקתם.

3.         המערער לא הכחיש, בפני ביהמ"ש קמא, את החזקת האקדח. יחד עם זאת הוא טען כי במקרה שלו לא מתקיימים יסודות העבירה בה הואשם, שכן לשיטתו, האקדח אשר החזיק, לא מהווה "נשק" המחייב רשות ע"פ דין, כדי להחזיקו.

המערער טען עוד כי המכשיר לא נועד ולא הוכשר לירות תחמושת קטלנית. בסיכומיו הוסיף, כי הוא סבר שהכלי שבידו אינו אלא צעצוע, ולשיטתו לא מתקיים היסוד הנפשי של העבירה המיוחסת לו.

4.         בפני ביהמ"ש קמא הונחה ראיה אחת בלבד שהיא חוו"ד מומחה מטעם המשיבה ,פקד פרל גיברץ - קצין נשק המחלקה לזיהוי פלילי של המטה הארצי במשטרת ישראל ( להלן : "המומחה").

5.         בטרם שנביא את עיקר קביעותיו של ביהמ"ש קמא ולשם הבנתן של קביעות אלה ושל טיעוני הצדדים, נביא כבר כאן את הגדרת המונח "נשק" שבס' 144 לחוק העונשין;

"ס' 144

                         (א)...

                         (ב)...

                         (ג)    בסעיף זה, "נשק" -

(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;

(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;

(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה. ""

            סעיף 144 (ג1) קובע:

               "לעניין סעיף זה...

(1) אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא."

6.         תמצית הקביעות של ביהמ"ש קמא;

א.         ביהמ"ש קמא דחה טענת המערער בדבר העדר יסוד נפשי, תוך שציין כי ע"פ הודאתו, היה המערער מודע לעצם ההחזקה של הכלי וע"פ עובדות כתב האישום המפרטות החזקת תחמישים חסרי קליע, נראה כי המערער אף היה מודע לטיבו ולשימוש האפשרי בו.