פסק-דין בתיק עפ 1129/05

כב' השופט אברהם אברהם:

            נגד המערערים הוגש בבית משפט קמא כתב אישום, שהאשים אותם בכך, שביום 8.12.2001 הם עסקו בציד חוגלות באמצעות שני רובי ציד, בתקופה האסורה לציד, ובלא שלמערערים היה היתר למעשיהם. הם עברו, כך כתב האישום, עבירה של ציד חוגלות בניגוד לתקנה 2 לתקנות להגנת חיית הבר (הוראות שעה), התש"ס-2000 וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955, כמו גם בהחזקת חיית בר בניגוד לסעיפים 8(א)(3) ו-14(א) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955.

            המערערים כפרו באישום המיוחס להם, ועל כן נשמעו בבית משפט קמא ראיות, וסופו של יום הורשעו המערערים בעבירות שיוחסו להם, ונגזרו על כל אחד מהם קנס בן 6,000 ש"ח, וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה משך שלוש שנים. בנוסף מצאה השופטת קמא לחלט את שני הרובים.

            המערערים משיגים בפנינו על הכרעת הדין המרשיעה, ולחילופין על גזר הדין. המשיבה מבקשת להותיר את פסק הדין על כנו, על שני חלקיו.

אשר לערעור על ההרשעה טענו המערערים שלל טענות, שאין ביסודם דבר וחצי דבר, כגון שלא הוכח, כי החוגלה היא חיית בר מוגנת, כגון שציד החוגלות במועד הנדון אסור, וכדומה. כל אלה אינם צריכים הוכחה, באשר הם חלק מן הדין, והדין - הרי הוא מן המפורסמות שאינן צריכות הוכחה.

טענותיהם האחרות של המערערים בהודעת הערעור מכוונות לכך, כי לא הובאה מטעם המשיבה הוכחה ביחס לסיבת המוות של החוגלות, ולא הוכח כי אלה נורו, ודאי לא מרוביהם של המערערים. לטעמי מתקשרות טענות אלה עם הטענות הרבות האחרות שהשמיעו המערערים בערעורם, המבקשות לתקוף את קביעותיה העובדתיות של הערכאה קמא. גם לחלק זה של הערעור אין כל יסוד. עניין לנו בקביעות שבעובדה, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן, להוציא מקרים חריגים, שענייננו איננו נמנה עליהם. אין לנו להרחיב בשלל הטענות שהביאו המערערים בהודעת הערעור. על מנת לסבר את האוזן נזכיר אחדות מהן, ותשובותינו לטענות אלה יענו גם לטענות האחרות, שהן - בעיקרן - בעלות אופי דומה. טענה אחת, המאפיינת טענות רבות של המערערים, היא בבחינת טרוניה שמפנים המערערים לבית משפט קמא, על שהאמיןלעדי התביעה ובחר שלא להאמין לעדויותיהם שלהם (סעיף 13 להודעת הערעור: 'טעה כב' בית המשפט קמא שעה שנתן אמון בעדויותיהם של עדי התביעה' )!! היעלה על הדעת, כי אנו נתערב בכגון דא?! אין גם מקום לטרוניות האחרות שהשמיעו המערערים, ובהן הם מבקשים לקעקע את קביעותיו של בית המשפט קמא, שנסמכו - בין היתר - על מסכת של ראיות נסיבתיות. אנו סבורים, כי בכל הנסיבות שהוכחו בפני בית המשפט קמא היה די והותר כדי לבסס את הוכחת העובדה, שהמערערים עסקו בציד חוגלות, עסקו ודרכם צלחה, שהרי נוכחנו לראות, כי ברשותם נמצאו חוגלות, שמתו אך זמן קצר קודם לתפיסתם בידי הפקחים. בראיות הנסיבתיות שהביאה המשיבה די היה כדי להוכיח את היסוד העובדתי שבעבירות. על מנת לסבר את האוזן נפנה להודעה ת/11 של משה גלילי (שהוגשה בהסכמה), ממנה עולה, כי העד צפה בשני המערערים כשהם יוצאים ממכונית כשבידיהם נשק ואחר כך סורקים את השטח. הוא גם שמע קולות ירי, וראה חוגלות מתרוממות בקרבת המערערים. בנוסף באה עדותו של אלי גבאי, שראה את החוגלות המתות ונגע בהן, והוא מעיד כי גופן היה חם, ללמדך, כי הן מצאו את מותן אך זמן קצר קודם לכן. אשר לירי מרוביהם של המערערים מצאנו את עדותם של עדי התביעה, שהעידו כי הריחו את קני רוביהם של המערערים, מהם עלה ריח חריף של אבק שריפה, ללמדך על הירי. ואגב החוגלות, אחת מהן נמצאה בתוך שקית, שהמערער 1 זרק לעיניי הפקח ממש, והמערער 2 - זה ניגש למכוניתם (של המערערים), וכשהוא פותח את דלת המכונית נופלת ממנה שקית נוספת ובה חוגלה מתה. האם בכל אלה אין די להוכחת העיסוק בירי, שהביא לציד החוגלות באמצעות ירי?

בהקשר זה נציין, כי טענת המערערים, כי צריך היה בעדות מומחה על מנת לקבוע את סיבת מותם של החוגלות, איננה מקובלת עלינו, לשון המעטה. על מנת להוכיח, כי החוגלות מצאו את מותן משום עיסוקם של המערערים בציד אין כל צורך בחקירת סיבות המוות, בניתוח שלאחר המוות, וכיוצא באלה פעולות חקירה, שאינן למן העניין במקרים כגון זה בו אנו דנים. די בראיות הנסיבתיות שנפרסו בפני בית המשפט קמא כדי להוכיח את שצריך הוכחה, משמע את הקביעה, כי המערערים עסקו בציד אסור, ותוצאתו - מות החוגלות.

סיכומם של דברים, בערעור על הכרעת הדין לא מצאנו כל בסיס, ומכאן אנו פונים לערעור ככל שהוא מכוון לעונש, וכאן מצאנו את טענת המערערים, לפיה לא היה מקום לחלט את הרובים, בשל כך שלא הוכח, כי החוגלות נורו, ודאי לא מרוביהם של המערערים. וגם בטענה זו לא מצאנו כל בסיס, משהגענו לכך, כי המשיבה הוכיחה היטב את דבר העיסוק בציד, שכלל ירי ברובים, שגם הביא למות החוגלות (השוו רע"פ 1161/04 מחמד חאג' יחיא נ. מדינת ישראל, מיום 21/4/05, פורסם באתר בית המשפט העליון ברשת). דין הערעור על העונש אף הוא להידחות, איפוא.

סוף דבר - אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.

אברהם אברהם, שופט

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד:

מסכים.

________________

יצחק כהן , שופט

          אב"ד

כב' השופטת אסתר הלמן:

מסכימה.

                                                                                                אסתר הלמן, שופטת

הוחלט אפוא פה אחד לדחות את הערעור.

ניתן היום ז' בסיון תשס"ה (14 ביוני 2005) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערערים והמערערים בעצמם.