פסק-דין בתיק עפ 1117/06

בפני ערעור על קולת עונש שגזר בית משפט השלום בעכו, כב' השופט ו. חאמד, בתיק עמ"ק 21289/05, שם הרשיע בית המשפט את המשיב בעבירה של בניה ללא היתר בקרקע שיעודה חקלאי בהיקף של 230 מ"ר.  בית המשפט גזר על המשיב קנס בסך 30,000 ש"ח, תשלום כפל אגרה, חתימה על התחיבות להימנע מעבירה וכן הורה לו להרוס את המבנה בתוך כשנה, אלא אם כן יינתן למבנה הנ"ל היתר בניה כחוק.

בית משפט קמא נמנע מלגזור על המשיב לשלם קנס בשווי כפל שווי הבניה, אשר על פי המוערך היה מטיל על המשיב חיוב כספי בסכום של 420,000 ש"ח.  הערעור מופנה אך ורק כנגד החלטת בית המשפט בעניין זה.

השאלה שעל בית המשפט להכריע במקרה זה הינה, באילו מקרים ישתמש בית משפט בסמכותו לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבניה ויטיל קנס בשיעור של כפל שווי הבניה, זאת בנוסף להטלת קנס בהתאם להוראות סעיף 204 לחוק. לשאלה זו אין תשובה בהוראות חוק התכנון והבניה וסעיף 219 לחוק קובע כי בית משפט "רשאי" לעשות כן, בהתמלא התנאים המפורטים בחוק, ואולם אינו מחויב בהטלת קנס כאמור. מכאן, שהשאלה העולה היא, באילו סוג של עבירות יורה בית המשפט על תוספת הקנס, זאת מעבר לקנס הנגזר לפי סעיף 204 לחוק, וזאת בגין הרשעה באותן עבירות.

מעיון בפסקי הדין שהובאו בפני עולה, כי בדרך כלל ביהמ"ש עושה שימוש באפשרות להטיל קנס של כפל שווי במקרים בהם מדובר בבניה בעלת גודל משמעותי, כגון בניית קומה שלמה בבניין ללא היתר (ראה: ע"פ 955/98 חאלד מחמוד נ' הועדה המקומית, תק-מח 99(1), 3114) או בניית בניין מגורים שלם ללא היתר ובניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים האוסרים על המשך ביצוע העבודות (כפי שנעשה במקרה שנדון ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י, תק-על 2006(2), 2589).

מטרתה של הטלת קנס של כפל שווי הינה הרתעת העבריין וגם גרימת חיסרון כיס לנאשם. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ (מחוזי יר') 9358/05 טוויל רואידה איסמעיל נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(4), עמ' 2496:

" הקנס על פי סעיף 219 לחוק מכוון אמנם להוצאת "בלעו של הנאשם מפיו" (פסק דין אבו רמילה, פיסקה 6), אך הוא נועד אף לגרום לו לחוסר כיס ניכר. למעשה, מטרתו העיקרית של כפל הקנס שניתן להטיל לפי סעיף 219, היא הרתעת העבריין הפוטנציאלי (שם, פיסקה 10). משמעות הדבר היא, בין היתר, שהסיכון העונשי שצפוי לו העבריין אינו קטן בעקבות אירועים או התנהגויות של העבריין אחרי מעשה העבירה (ראו בעניין זה דבריו של כבוד השופט ברק ע"פ 528/78 מדינת ישראל נ' מריבע, פ"ד לג(2) 382 (להלן - מריבע), בעמ' 387-388; שם הדיון נוגע לסעיף 63(א) לחוק העונשין, אך הדברים רלוואנטיים גם לגבי סעיף 219 לחוק התכנון). ניתן ללמוד על כך גם מסעיף 219(ד) לחוק, המורה כי שווי המבנה לעניין סעיף 219 הוא כשוויו "ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הגדול שבהם...". אנו רואים אפוא כי המחוקק אינו מדקדק בהערכת טובת ההנאה של הנאשם, כפי שהיא בפועל, אלא מחמיר בקביעתה. הסיבה לכך היא כאמור תכליתו זו של כפל הקנס: הרתעת העבריין הפוטנציאלי. ראו עוד בעניין זה את ע"פ 71118/01 (ת"א) יוסטינג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (להלן - יוסטינג), שם נקבע (בהסתמך, בין השאר על פסק דין מריבע), כי ניתן להפעיל את סעיף 219 לחוק התכנון אף כאשר המבנה הבלתי חוקי נהרס, ולו מהסיבה שלא הנאשם הוא שהרס אותו (המבנה שם נשרף בטרם מתן גזר הדין). בית המשפט אכן הותיר שם על כנו את הקנס שנגזר על הנאשם לפי סעיף 219 לחוק".

ברע"פ 6665/05 הנ"ל נפסק לעניין זה כי " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם)".

סבור אני כי לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מקרים בהם יחוייב נאשם בתשלום קנס נוסף בשיעור של כפל שווי המבנה נשוא כתב אישום. עם זאת, ומאחר ומדובר בסכומים גבוהים במיוחד, הדעת נותנת כי ראוי לעשות שימוש בהוראת חוק זו, כאשר ההפרה של הוראות חוק התכנון והבניה היא הפרה חמורה בנסיבותיה. כך למשל, סבור אני שיש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבניה, במקרים בהם מורשע נאשם בעבירה של אי קיום צו בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כמו כן, ראוי לעשות שימוש באמצעי עונשי זה במקרים של בניה רחבת היקף, כאשר הבניה משמשת שימוש מסחרי, כל זאת כדי למנוע כדאיות כלכלית לבניה מסוג זה ללא היתר. על זאת יש להוסיף מקרים בהם מבוצעת הבניה בניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים או שמדובר בבניה במקום בו ידוע היה מלכתחילה כי לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה. כמו כן, ניתן להביא שיקולים לחומרא ובמסגרת זו גם את האפשרות לגזור קנס בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק העונשין, וזאת כאשר נאשם מנהל את הדיון בבית המשפט באופן שמאריך את הדיון שלא לצורך, וזאת במקרים מתאימים וחריגים. כאמור, הרשימה אינה סגורה ועל בית המשפט יהיה לבחון כל מקרה לגופו על-פי אמות מידה אלו ובמקרים בהם נסיבותיו של המקרה חמורות במיוחד, ראוי לעשות שימוש בסעד העונשי החריג של גזירת קנס בשיעור של כפל שווי הבניה.

במקרה זה לא שוכנעתי כי התקיימו אותם תנאים חריגים המצדיקים גזירת קנס, בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק התכנון והבניה. הבית שנבנה, הגם שמדובר במבנה גדול, הוא בית מגורים. כאמור, המשיב הודה בפתח הדיון וחסך זמן שיפוטי. מעבר לכך, לבית משפט קמא הוצגו במהלך הטיעון לעונש ראיות לפיהן ניתן לקבל היתר בניה במקרקעין הנ"ל (נ/6) וכן את הבקשה להיתר שהגיש המשיב. עוד הובאו בפני בית המשפט גזרי דין שהושתו על נאשמים אחרים אשר בנו באותם מקרקעין, שם נגזרו קנסות כספיים נמוכים בהרבה ולא התבקשה כלל הטלת קנס לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבניה.

על זאת יש להוסיף, כי בכל מקרה, וגם כאשר מוסמך בית המשפט לגזור קנס בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק התכנון והבניה, גם אז עליו לשקול שיקולים אישיים הקשורים בנאשם שבפניו. במקרה זה, הוצגו בפני בית המשפט נתונים בדבר מצב משפחתו של המשיב. כאמור, המשיב הודה בפתח משפטו. מכלול נתונים אלו הובאו בחשבון על-ידי בית המשפט, אשר נמנע מלגזור עונש של כפל שווי הבניה לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבניה.

אשר על כן, לא מצאתי כי במקרה זה מתקיימים התנאים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין של בית משפט קמא, ככל שהדבר נוגע לגזירת קנס בשיעור השווה לשווי כפל האגרה.

כאמור, התמקד הערעור אך ורק בסוגיית השימוש בסעיף 219 לחוק העונשין והמערערת לא העלתה כל טענה כנגד רכיבים אחרים בגזר הדין. בנסיבות אלו ומהטעמים שפורטו, אני מורה על דחיית הערעור.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד בטבת, תשס"ז (14 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: ליאת פ.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: