פסק-דין בתיק עפ 1112/07

1.         א.          המשיב הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בצפת בגין עבירה של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

ב.          לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 01/01/07 נהג המשיב ברכב פרטי במקום ציבורי, בהיותו שיכור, ובבדיקת הנישוף התגלה, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 350 מיקרוגרם, כמות העולה על המידה הקבועה בתקנות.

2.         ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו את העונשים הבאים:

א.         קנס בסך 700 ש"ח או 7 ימי מאסר תמורתו.

ב.         פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים.

ג.          פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 11 חודשים ו- 28 ימים.

ד.          חתימה על התחייבות בסך של 10,000 ש"ח שלא יעבור אותה עבירה במשך שנתיים, במידה ולא יחתום  על ההתחייבות תוך שבוע ימים יאסר ל- 7 ימים.

ה.          5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים או עבירה שעניינה סירוב להיבדק.

3.         ביום 16/10/07, דחיתי את בקשת ב"כ המשיב להוספת תצהיר המאמת את נסיבות האירוע וציינתי כי אין בפניי כל ערעור של המשיב על הכרעת הדין או נגד הרשעתו בדין והערעור היחידי שבפנינו הוא ערעור המדינה על קולת העונש.

ב"כ המשיב הגיש בקשה נוספת להוספת ראיה חדשה בערעור  וביקש לצרף לערעור חוות דעת מדעית הקובעת, כי המכשיר בו משתמשת משטרת ישראל, מתופעל בניגוד לעקרונות בסיסיים של פיזיקה וכימיה, ותוצאות הבדיקה במכשיר אינן אמינות.  לאחר עיון בבקשה ובתגובה דחיתי את בקשת ב"כ המשיב וציינתי כי בקשתו של המשיב להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה על ידי, והערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו אף הוא נדחה, כך שאין בפניי כיום כל ערעור של המשיב, לכן אין מקום לדון בבקשה זו.

4.         א.          ב"כ המערערת הלין על קולת העונש שהוטל על המשיב וביקש להחמיר באופן משמעותי בעונשו, במובן זה שתוטל על המשיב פסילה בפועל לתקופה שאינה נופלת מתקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק והעומדת על שנתיים. טען כי, ההפחתה ברף העונש המינימאלי מביאה להפחתה בחומרתה של העבירה. ב"כ המערערת, ציין כי בתי המשפט התייחסו בשורה ארוכה של פסקי דין לחומרה היתרה הגלומה בעבירה של נהיגה בשכרות, אשר הינן בבחינת "מכת מדינה" ויש לנקוט ענישה מחמירה שתרתיע ציבור הנהגים מפני נהיגה בשכרות. עוד טען ב"כ המערערת כי, כלל נימוקיו של ביהמ"ש קמא, קרי: היות מדרג השכרות של המשיב עולה אך במעט על זו המותרת בדין, עצם היותו סטודנט, הודאתו בביצוע העבירה והיותו נקי כמעט לחלוטין מהרשעות תעבורתיות קודמות, אינם מהווים משום כך טעם מיוחד להפחתה בעונש הפסילה המינימאלי, ואין כל נסיבות יוצאות דופן המצדיקות במקרה זה סטייה מעונש פסילת המינימום כנדרש בחוק.

ב.          מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות הערעור, טען כי גזר דינו של ביהמ"ש קמא ראוי ומנומק. ביהמ"ש קמא שקל היטב את הנסיבות המיוחדות. ב"כ המשיב הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב. המדובר בבחור צעיר כבן 27, סטודנט הלומד במכללה, מפרנס את עצמו, גר בדירה שכורה רחוק מהמכללה, אין תחבורה ציבורית מהקיבוץ, לכן רשיון הנהיגה נחוץ לו כדי להגיע לעבודה וללימודים, יש למשיב 5 עבירות בהחלט נורמטיביות משנת 98 ולא מדובר בעבריין סדרתי . עוד טען ב"כ המשיב כי, שנה פסילה זה עונש סביר ומשמעותי ביותר  וכדי להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש קמא צריך להיות טעות קיצונית, אשר תצדיק התערבות.הוסיף עוד, כי יש לתת משקל להודאתו של המשיב.

5.         אכן צודק ב"כ המערערת, כי העבירה שהורשע בה המשיב חמורה, ובתי המשפט נוטים  בד"כ בעבירות כגון דא, להורות על פסילה בפועל של רשיון הנהיגה לתקופה של מינימום שנתיים.

ביהמ"ש העליון קבע בשורה של פסקי דין את הצורך להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בהיותם תחת השפעת משקאות משכרים.

ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 2724 ,עמ' 2725, ציין כב' השופט ס' ג'ובראן כי:

"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" .

בתיק אחר נאמר:

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" (רע"פ 6439/06 - עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(4), 806 ,עמ' 807).

ראה גם למשל את רע"פ 25/04  אליעזר סויסה נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(1), 719.