פסק-דין בתיק עפ 11/06

השופט שמואל צור

1.         ערעור בפנינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית עליה פוגל; תיק פלילי 1106/02) בו הורשע המערער בעבירה של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - החוק) והושת עליו קנס כספי. הערעור נסב על עצם ההרשעה ולחלופין על חומרת העונש.

2.         נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין. לפי כתב האישום, המערער עסק בבניית בית פרטי בחולון הרשום על שם ביתו וביום 23.12.99, בשעות הצהרים, נמצאו במקום שני עובדים שאינם אזרחי ישראל  או תושביה, שעסקו בבניית גדר לבנים. לפי כתב האישום העסקה זו של שני העובדים הזרים מהווה עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק הקובע לאמור:

2.         העבדה שלא כדין

(א)      מעביד שעשה אחד מאלה -

(1)       העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;

(2)       העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1 י"ג;

דינו - כפל הקנס...".

וסעיף 1 י"ג לחוק קובע -

1י"ג היתר להעסקת עובד זר

(א)      לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר;1...".

המערער כפר באישום המיוחס לו.

3.         וזה הרקע העובדתי הנוגע לעניין:

(1)        המערער הוא פנסיונר (היה מנהל בנק) והוא סייע לביתו בבניית בית פרטי בחולון.

(2)        במועד הרלוונטי (23.12.99) שהה המערער באתר הבניה ופיקח על עבודת בעלי מקצוע.  באותו מועד עברו במקום שני אנשים ושאלו אם הוא זקוק לפועלים. היתה במקום גדר בלוקים בנויה בחלקה. המערער שאל את הפועלים אם הם יכולים להשלים את בנייתה והם ענו בחיוב. היה מדובר בעבודה של יום או יום וחצי. לגרסת המערער סוכם עם הפועלים שיעבדו בקבלנות ויסיימו את בניית הגדר, כפי שאכן נעשה.

(3)        בו ביום עבר במקום צוות של פקחים של משרד הרווחה אשר בדק את זהותם של שני הפועלים הללו. נמצא שמדובר בתושבי חברון אשר יש להם אישור לעסוק במסחר בישראל אך לא לאזור חולון ובכל מקרה, אין להם היתר לעבוד בישראל, לא בעבודות בניה ולא בכלל.

(4)        צוות החקירה גבה עדויות מן הפועלים ומן המערער (מוצגים מ/1 ו-מ/4), וערך הודעה של אחד החוקרים (מוצג מ/2). לבית הדין הוגשו גם תעודת עובד ציבור המעידה על מעמדם של הפועלים (מוצג מ/3) ורשימה של עובדים זרים (מ/5).

4.         התשתית העובדתית מבוססת אפוא על ההודעות שמסרו המערער ואחד מן הפועלים ועל גירסת המערער עצמו בעדותו בבית הדין. לגירסת המערער - שלא נסתרה - שני הפועלים עברו ליד אתר הבניה בו שהה המערער ושאלו אם יש עבודה. הם פנו למערער בעברית ולדבריו היתה זו עברית רהוטה (עמ' 11 לפרוטוקול). לדבריו, הפועלים נראו לו יהודים (שם) אך הודה שלא בדק את זהותם. הפועלים עבדו כיום וחצי ומשעה שסיימו את העבודה - הלכו (עמ'  13). הפועלים הועסקו בקבלנות (עמ' 10 ומוצג מ/1).

5.         לכאורה, תשתית עובדתית זו מקיימת את יסודות העבירה של העסקת עובדים זרים בלא היתר והשאלה היחידה היא האם התקיים במערער היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה. אין חולק כי לעבירות מסוג זה נחוצה רמת כוונה פלילית של "מודעות" העולה מהוראות סעיף 20(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977, לפיו -

"רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם".