פסק-דין בתיק עפ 1088/07

א.         אי שמירת מרחק - עבירה לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961, להלן: " תקנות התעבורה", בקשר עם סע' 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, להלן: (" פקודת התעבורה");

ב.         התנהגות הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בקשר עם סע' 38(3) לפקודת התעבורה;

ג.          נהיגה ברשלנות - עבירה לפי סע' 62(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סע' 38(3) לפקודת התעבורה;

ד.         סטייה מקן נסיעה - עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה בקשר עם סע' 38 (3) לפקודת התעבורה.

עפ"י כתב האישום, ביום 20.02.06 נהג המערער במונית ונסע בנצרת עילית ברחוב גלבוע. המערער נהג ברשלנות ובקלות דעת ובהגיעו סמוך לבית בנצרת עילית וכאשר הוא נוסע בעקבות רכב אחר, לא שמר על רווח מספיק מהרכב שנסע לפניו וזאת כדי לעצור בבטחה בכל עת וכדי למנוע תאונה, ועל מנת לא להתנגש ברכב מאחור סטה המערער לימין ועלה על המדרכה והתנגש בעץ, (להלן: " התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלו חבלות של ממש המערער בעצמו (שברים באצבעות 2-3 בכף יד שמאלית), ואילו נוסע נוסף נחבל חבלות של ממש (שבר פתוח בטיביה ובפטישון החיצוני של קרסול שמאל אשר הצריך ניתוח), נוסעת נוספת נחבלה חבלות של ממש (חתך במצח - חתך בשור ימין חשד לשבר בסינוס מקסילרי, שבר בארובת עין שמאל), ושניהם אושפזו בבי"ח אלישע לשיקום ונגרמו נזקים לרכב.

2.         בישיבת ההקראה הודה המערער במיוחס לו, ובהתחשב בהודאתו הרשיע ביהמ"ש קמא את המערער במיוחס לו בכתב האישום, וגזר עליו את העונשים הבאים:

א.         קנס בסך 1,400 ש"ח או 14 ימי מאסר תמורתו;

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים;

ג.          פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 120 יום ביכוי 60 ימי פסילה מינהלית אשר הוטלו ביום 26.02.06.

3.         הן בנימוקי הערעור והן בטיעוניו בפניי, הלין המערער על רכיב הפסילה בפועל שבגזר הדין. לשיטתו, ביהמ"ש קמא לא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער שהנו נשוי ואב ל-2 ילדים בעודו המפרנס היחיד ועובד בתור נהג מונית. לטענתו, הוא הודה בהזדמנות הראשונה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. שלילת רישיון הנהיגה שלו באופן כזה שלא יהיה מסוגל לנסוע במונית ולעבוד יש בו כדי לגרום לו ולמשפחתו נזק כלכלי ולחובות בלתי הפיכים, וזאת לאור העובדה כי את המונית רכש המערער תוך כדי נטילת הלוואות כאשר החוב החודשי אותו משלם המערער לכיסוי חובו זה עומד על כ-3,000 ש"ח. המערער הציג תדפיס שעניינו התשלומים החודשיים אותם הוא משלם לצורך החזרת הכספי ההלוואה הנ"ל. בכל הנוגע לעברו התעבורתי, טוען המערער שהרשעותיו הקודמות הנן בגדר ברירת קנס בלבד, וכי יחסית לקילומטרים הרבים שהמערער נוסע כל יום מתוקף עבודתו כנהג, הרי שהרשעות אלה הנן עדות לכך כי לא מדובר בנהג המסכן את עוברי הדרך.

מנגד ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. ב"כ המשיבה הפנה לעובדה כי המערער גרם לתאונה רצינית תוך כדי ביצוע עבירה חמורה של סטייה מנתיב נסיעה. ב"כ המשיבה הפנה לעברו התעבורתי העשיר של המערער, שכולל בחלקו עבירות תנועה מן החמורות, בעודו מחזיק ברישיון נהיגה משה כ-15 שנה. לטענתו, האינטרס הציבורי מחייב הרחקת נהגים כגון המערער מהכבישים בעוד שבהתחשב בנסיבות התאונה ובעברו התעבורתי של המערער, הרי העונש שהוטל על המערער עולה מעט על העונש המינימלי. לשיטתו, מאחר והמערער מפרנס את משפחתו בתור נהג מונית, היה עליו לשקול את ההשלכות הצפויות מהתנהגותו בטרם נהג כפי שנהג לפני התאונה. בכל הנוגע לבקשתו של המערער לסיוג עונש הפסילה בפועל באפן כזה שיוכל המערער להמשיך ולעבוד בתור נהג מונית, טוען ב"כ המשיב כי יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את משמעות עונש הפסילה בפועל. 

4.         לא ניתן להתעלם מעברו התעבורתי המכביד של המערער. המערער נוהג משנת 1992, וצבר לחובתו 50 הרשעות קודמות, שחלקן בגין ביצוע עבירות תעבורה חמורות כגון: אי מתן אפשרות להשלים חצייה בבטחה; נהיגה ללא אורות דלוקים; אי ציות לתמרור ב-37; עקיפה/סטייה לעקיפה בצומת; מהירות, דרך שאינה עירונית; חציית שטח הפרדה ע"י רכב; נהיגה כשברמזור אור אדום; עקיפת רכב שעצר לפני מעבר חצייה; אי החזקת הגה-שימוש בטלפון. 

אכן, עקרונית צודק ב"כ המשיבה כי העבירות בהן הורשע המערער הנן עבירות חמורות. נסיבותיו האישיות של המערער כפי שתיארן ב"כ, צריכות היו לעמוד למערער קודם להתנהגותו העבריינית והמסוכנת ולא כשאיום עונש הפסילה בפעול ניצב לפתחו.