פסק-דין בתיק עפ 1079/05

כב' השופטת הלמן אסתר :

1.         המערער הורשע, יחד עם אחרים ועל פי הודאתו, בבית משפט השלום בטבריה (כב' השופט ד. פורת) בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), זיוף בנסיבות מחמירות מבצעים בצוותא-עבירה לפי סעיף 418 סיפא+ 29 (ב) לחוק העונשין, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מבצעים בצוותא-עבירה לפי סעיף 415 סיפא+ סעיף 25+ 29(ב) לחוק העונשין,  והכשלת שוטרים- עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.         בדחותו את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, גזר בית המשפט קמא על המערער עונש של מאסר בפועל למשך 12 חודשים, מאסר מותנה של 12 חודשים והפעיל בחופף מאסר מותנה בן 14 חודשים שהוטל על המערער בת.פ. 1090/99 (שלום נתניה). כן, נפסל המערער מלנהוג או להחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו מן הכלא ונדון לתשלום קנס בסך 15,000 ש"ח.

3.         הערעור שבפנינו מכוון כלפי חומרת עונשו של המערער, אשר מלין בפרט כנגד העובדה שבית המשפט קמא בחר שלא לכבד את הסדר הטיעון. לטענתו, העונש שהוסכם איננו חורג מהענישה ההולמת את העבירות בהן הורשע המערער.

ב"כ המערער מפרט את נסיבותיו האישיות של המערער, גילו, עברו והמלצת שירות המבחן וטוען כי לא היתה כל סיבה שלא לאמץ את המלצתו של הגורם המקצועי.

עוד נטען כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, בהתחשב ברמת הענישה הנהוגה, ובהשוואה ליתר המעורבים בפרשה, ביחוד הנאשם מס' 5 שהיה הדמות הדומיננטית בה.

4.         המשיבה, בהיותה מודעת להלכה בנוגע לכיבוד הסדרי טיעון ולחשיבותם, טוענת בתגובתה כי מקרה זה הינו יוצא דופן ומתקיימים בו נסיבות מיוחדות אשר הופכות את עמדת התביעה בערכאה דלמטה לעמדה בלתי סבירה.

הסיבות ההופכות את ההסדר לבלתי סביר, לטענתה,  הינן:

א.         הרשעתו הקודמת של המערער באותה עבירה עצמה.

ב.         השיקול של קשיי הראיה אינו קיים כאשר המערער הודה כבר מן הרגע הראשון במשטרה ובבית המשפט בעבירה שיוחסה לו.

בנסיבות אלה, ההסדר חוטא לאינטרס הציבורי המחייב ענישה הרתעתית בעבירות

החמורות שביצע המערער, ובוודאי ענישה מחמירה יותר מזו שהוטלה עליו בעבירה

 הראשונה.

המשיבה מבקשת לדחות טענות המערער להפליה, ולאבחן בינו ובין נאשם מס' 5, שנסיבותיו האישיות הינן שונות, ובפרט בנוגע לעברו הפלילי .

5.         המערער הורשע, כאמור, יחד עם 5 אחרים, בעבירות חמורות ביותר, שבוצעו במטרה לאפשר לחלק מן הנאשמים לעבור במרמה ותוך זיוף, את מבחני התאוריה במשרד הרישוי.

העבירות בוצעו במהלך השנים 2001 ו-2002 לאחר שנאשמים 2-4 בכתב האישום ביקשו להוציא רישיון נהיגה, ניגשו למבחני התיאוריה במשרד הרישוי בחיפה, בשתי הזדמנויות שונות, אך לא עלה בידם לעברם בהצלחה. על פי הצעתו של נאשם מס' 5 הסכימו נאשמים אלה כי הוא יארגן להם, תמורת תשלום של 4,500 ש"ח כל אחד,  לעבור בהצלחה את מבחני התיאוריה מבלי שיהיו נוכחים במבחן ומבלי שייבחנו כלל. לשם כך מסרו בידיו תעודות הזהות שלהם, טפסי הבחינה וכן סכומי כסף שונים כמקדמות.

המערער הוא שהגיע בתאריך 03.04.02 למשרד הרישוי בטבריה, כשהוא מצויד בתעודות הזהות של נאשמים 2-4 והטפסים לבחינה, במטרה להיבחן במקומם. על פי סעיף 5 לכתב האישום נטל עימו המערער את מסמכיו של הנאשם מס' 4 ואת יתר המסמכים השאיר ברכב.

סעיף 6 לכתב האישום מייחס לנאשם מס' 5 כי בהמשך הוא התייצב בפני פקיד משרד הרישוי, התחזה כנאשם 4 והציג את תעודת הזהות וטופס המבחן של נאשם 4 וניגש לבחינת התיאוריה במקום נאשם 4.

על פי סעיף 7 לכתב האישום - לאחר שהתעורר חשדו של הבוחן, הוזעקו שוטרים למקום. משהבחין בהם המערער, הוא נמלט מהמקום וכאשר נעצר סירב להזדהות בפניהם.