פסק-דין בתיק עפ 1076/07

1.         המערער הורשע , לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והן:

א.         תקיפה סתם, עבירה לפי ס' 379 לחוק העונשין , תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.         תקיפת שוטר , עבירה לפי ס' 273 לחוק העונשין.

ג.          העלבת עובד ציבור , עבירה לפי ס' 288 לחוק העונשין.

2.         עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 21/3/03 סמוך לשעה 11:40 , בסניף הביטוח לאומי בנצרת, תקף המערער, שלא כדין, את המתלונן- איציק בלושטיין- מאבטח בסניף המוסד לביטוח לאומי הנ"ל, בכך שדחף אותו וביקש להיכנס לסניף שלא דרך גלאי המתכות.

בהמשך, תקף המערער שוטר הממלא תפקיד כדין, בכך שדחף אותו כאשר ביקש מהמערער לעבור דרך גלאי המתכות, וכן היכה באגרוף בבטנו של השוטר ודחף שוב את המאבטח.

במהלך האירוע המתואר, העליב המערער עובד ציבור הממלא תפקיד כדין, בכך שקרא לעבר השוטר הנ"ל "חתיכת זבל, חרא, אפס", וכן המשיך ותקף מאבטח נוסף באגרופים ודחף אותם.

3.         במסגרת טיעוניו לעונש, ביקש ב"כ המערער לבטל את ההרשעה של המערער, אך ביהמ"ש קמא החליט להותיר את ההרשעה על כנה, לאחר שקבע כי לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען , גובר האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה על האפשרות של "פגיעה בלתי מידתית" במערער (אשר לא הוכחה). ביהמ"ש קמא ציין בעניין זה, כי מהות עבירת התקיפה, במיוחד כאשר מדובר בתקיפת עובדי ציבור האמונים על קיום הסדר והחוק, והצורך בהרתעת הרבים ובהוקעת מעשי העבירה, בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר, אינם מאשרים ככלל ביטול ההרשעה.

עוד קבע, כי המערער לא הוכיח שהרשעתו בדין תגרום לו נזק ממשי וקונקרטי .

ביהמ"ש קמא הוסיף, כי על פי חוק רואי החשבון, תשט"ו - 1955, הרשעת אדם בפלילים אינה שוללת מניה וביה אפשרות קבלת רישיון לראיית חשבון.

כך גם תקנות רואי החשבון תשט"ז - 1955, אינן מתנות , באופן חד משמעי, קבלת הרישיון בהעדר הרשעות פליליות.

4.         לאחר ששקל את השיקולים, לחומרא ולקולא, הטיל ביהמ"ש קמא על המערער את העונשים הבאים;

א.         מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת אלימות פיזית כלפי אדם.

ב.         קנס בסך של 10,000 ש"ח שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, או 90 ימי מאסר תמורתו.

5.          הערעור שבפנינו הופנה בהתחלה כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין. במסגרת הדיון שהתקיים בערעור ביום 1/5/07, קיבל ב"כ המערער את המלצת ביהמ"ש, חזר בו מהערעור ככל שהוא מתייחס להכרעת הדין, וצמצם את הערעור כנגד עצם הרשעת המערער בדין וכנגד גזר הדין. באותו דיון ניתנה החלטה המורה לשירות המבחן להמציא תסקיר בעניינו של המערער שיתייחס גם לעצם הרשעתו בדין.

תסקיר כאמור הוגש, ואלה תמצית ממצאיו;

המערער בן 41,  למד כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת חיפה, טרם סיים את בחינות ההסמכה לראיית חשבון, ועובד כשותף במשרד לראיית חשבון בנצרת. בעת ביצוע העבירה, הוא חש מושפל כי נדרש לעבור בדיקה ביטחונית מאחר שבעבר הוא נכנס למוסד בדרך צדדית ללא בדיקה ביטחונית, בשל העובדה כי הוא מייצג משרד רואי חשבון. מחד הוא ביטא הבנה לכך שהמאבטחים במקום "עושים את עבודתם", ומאידך התקשה להתבונן בהתנהגותו ולהודות במאפיינים תוקפניים בדרך בה נהג. הוא תיאר את התנהגותו כאיבוד שליטה רגעי. הוא רואה עצמו כקורבן של הנסיבות ומתקשה לקבל את העונש שנגזר עליו. הוא טען כי הפיק את הלקח הנדרש וביטא צער על כך שנגרר להתנהגות תוקפנית.

למערער אין הרשעות קודמות.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור בעל יכולת קוגניטיבית טובה ויכולת טובה לביטוי מילולי. הוא ביטא בושה מהסתבכותו בעבירה, אך אינו מתאר תחושת אשמה על התנהגותו. יש חוסר גמישות בהתייחסותיו, וחוסר ביטחון עצמי אשר בא לידי ביטוי בתגובה מוקצנת.