פסק-דין בתיק עפ 1056/07

כב' השופטת הלמן אסתר :

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופט בן פיילס) בת.פ. 1155/06, במסגרתו הורשע המערער מס' 1 בהשתתפות בתגרה במקום ציבורי, עבירה לפי ס' 191 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") והמערער מס' 2  הורשע בפציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 335(א)(1) לחוק העונשין.  על מערער מס' 1  הוטל קנס בסך של 1,500 ש"ח או 90 ימי מאסר תחתיו וכן מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים, ועל מערער מס' 2 הוטל קנס בסך של 2,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תחתיו, מאסר בפועל למשך 30 יום, לריצוי בדרך של עבודות שירות וששה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי שלא יעבור עבירה מסוג תקיפה ויורשע בה.

2.         כנגד המערערים (שהינם אחים) הוגש בבית משפט קמא כתב אישום שייחס להם  עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 335 (א)(1)(2) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתלוננים (אבי ואילן סבגי), הינם בעלי מטע דובדבנים במושב מרגליות. בתאריך 19.5.04 בסמוך לשעה 9:30, באזור מושב מרגליות, לאחר שהמתלוננים חשדו כי המערערים, או מי מבני משפחתם, העלימו  להם את שעון המים, פצעו המערערים את המתלוננים, באופן שמערער מס' 1 הכה את אילן ברגלו- בברך ימין, באמצעות צינור מתכת וכתוצאה מכך נגרם לאילן קרע בגיד של ברך ימין והוא נזקק לניתוח; מערער מס' 2 הכה את אבי  בראשו באמצעות מפתח צינורות, וכתוצאה מכך נגרם לו חתך במצח והוא נזקק לטיפול רפואי.

3.         המערערים כפרו בעובדות כתב האישום ובפני בית משפט קמא נשמעו ראיות. בסופו של הליך, הורשע מערער מס' 2 בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. המערער מס' 1 זוכה מהעבירה בה הואשם, (פציעה בנסיבות מחמירות), והורשע תחתיה בעבירה של  תגרה במקום ציבורי.

4.         דין ערעורו של המערער מס' 1 על הכרעת הדין להתקבל, לאור טיעוניו, ובהתאם להודעת המשיבה כי היא מסכימה לקבלת הערעור ולביטול ההרשעה, משלא היתה להגנה הזדמנות לטעון ולהתגונן כנגד אחד מיסודות העבירה בה הורשע, היות המקום "מקום ציבורי".

5.         נותר לפיכך לדון בערעורו של מערער מס' 2 מערער בלבד, המכוון כנגד הכרעת הדין המרשיעה, ולחילופין, כלפי חומרת עונשו.

6.         כאמור, בית המשפט קמא מצא בהכרעת דינו כי הוכחה אשמתו של מערער מס' 2 בעבירה שיוחסה לו, מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט קמא קבע כך אף שדחה את גרסאות המתלוננים ביחס להתרחשות הארוע והנסיבות שהובילו אליו, כבלתי מהימנות.

בהכרעת הדין קבע בית משפט קמא מפורשות כי גרסאות המתלוננים באשר להתרחשויות עד להגעת המערערים למקום האירוע, לא היו אמינות, נתגלו בהן סתירות מהותיות, אשר פורטו בהכרעת הדין, אשר הובילו את בית המשפט קמא להעדיף על פניהן, את עדותו של מר זלמן יצחק, ככל שהדבר נוגע לשלב זה שהוא עד ניטרלי שהוזמן למקום על ידי המתלוננים כדי לתקן את שעון המים.

            כך גם באשר לאירועים שלאחר מכן שבמהלכם נפגע המתלונן, אילן סבגי, ונזקק לטיפול רפואי, קבע בית המשפט קמא כי גרסאות המתלוננים היו רצופות סתירות והטילו צל כבד על אמינותם (עמ' 20 להכרעת הדין).

בית המשפט קמא התייחס להפרזה בעדותו של המתלונן אבי סבג, אשר העיד בפניו כי המערער מס' 1 הגיע למקום ומיד יצא מן הרכב עם סכין בידו, ודקר את אילן בבטנו  ובברכו, וכן דקר את אבי בבטנו. לאירוע חמור זה לא היה כל אזכור בכתב האישום, הוא אף עומד בסתירה לאמור בו, ואיננו נתמך בתעוד הרפואי של המתלוננים.

אחיו, המתלונן, אילן סבגי, אף הוא מסר בבית המשפט קמא גרסה לא מהימנה, דומה יותר לגרסה שמסר אבי בעדותו, ושונה לחלוטין ממה שמסר במשטרה.

מעדויותיהם של המתלוננים בבית המשפט, ומאזכור קיומה של סכין בידי המערער מס' 1 באיחור ובתיאום ביניהם, עלה חשש כי השניים תאמו עדויות.

יוצא כי בית המשפט קמא לא ביסס את ממצאיו וקביעותיו באשר לאופן התרחשות האירוע על עדויות המתלוננים, אלא על עדויותיהם של עדים אחרים, ניטרלים וכן על עדות המערערים עצמם.

בפני בית המשפט קמא העיד מר זלמן יצחק, שכאמור, הוזמן למקום על ידי המתלוננים, לאחר שפרקו את מד המים, ונוכחו שיש צורך לתקנו. מר זלמן הגיע לשטח ולא מצא את מד המים. לפי בקשת המתלוננים, קרא מר זלמן למערער מס' 2 להגיע למקום, במטרה ליישב עמו את החשד כי אביו מעורב בגניבת מד המים.

מר זלמן שלל בעדותו את גרסתם המשופצת של המתלוננים, והעיד כי מערער מס' 1 לא יצא מן הרכב כשבידו צינור, מוט או סכין.

על סמך עדותו של מר זלמן ומניתוח עדותה של אחותם של המתלוננים, קבע בית המשפט קמא כי לא הובאה כל ראיה לכך שהמערער מס' 1 עשה שימוש בצינור כדי להכות את המתלונן אילן סבגי.

בית המשפט קמא קיבל גרסת המערער מס' 1 כי הוא הגיע לשטח לאחר שאחיו, המערער מס' 2 הזעיק אותו למקום. כמו כן, נקבע כי לפי הראיות לא החזיק המערער מס' 1 חפץ כלשהו ולא ניתן לייחס לו את פציעתו של אילן סבגי.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט קמא זיכה את המערער מס' 1 מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ובהסתמך על עדותו של מר זלמן, קבע כי ביצע עבירה אחרת של תגרה שלא כדין במקום ציבורי, ובפנינו הסכימה המשיבה כי יש לזכותו גם מן העבירה הנ"ל, מאחר ולא ניתנה למערער אפשרות להתגונן מפניה.

הרחבתי בתיאור הראיות ביחס למערער מס' 1 שכן בחינת מהימנות הראיות ביחס לאשמתו של מערער מס' 2 הינה המשכה הישיר של התרשמות בית המשפט קמא מתוך העדויות שנשמעו בפניו.