פסק-דין בתיק עפ 1055/07

כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי :

זהו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא כתילי) בת.פ. 3666/04מיום 5.2.07, אשר לפיו זוכה המשיב מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בעת הגשת כתב האישום, שירת המשיב כשוטר בתחנת משטרת טבריה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה - עבירה על סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין").

על פי עובדות כתב האישום ביום 27.8.00, בסמוך לשעה 03:00, בחוף "מהדרין" בטבריה בוצעה פעולה משטרתית בה נטל חלק גם המשיב כאשר באותה עת שהה בחוף אליהו שושן (להלן: " המתלונן"). המשיב ושוטרים אחרים (להלן: " השוטרים") חשדו במתלונן כי הוא משתמש בסמים וערכו חיפוש על גופו, משהחיפוש לא הניב ממצאים כלשהם המתלונן פנה לדרכו. השוטרים חשבו שהמתלונן נמלט מעימם והחלו לחפשו. עת מצאו השוטרים את המתלונן ביקשו לעכבו לחקירה ולכבלו באזיקים בשל חשד לשימוש בסמים, אך המתלונן התנגד לכבילתו. בעוד שהשוטרים אוחזים במתלונן כדי לעכבו ולכבלו, בעט המשיב, לפי הנטען, בעוצמה באשכיו של המתלונן. כתוצאה מתקיפה זו נגרמה למתלונן חבלה חמורה באשך ימין אשר הביאה לכריתתו.

המשיב כפר במיוחס לו בכתב האישום, ולאחר שמיעת הראיות בתיק זיכה בית משפט קמא את המשיב מחמת הספק וזאת בשל הקושי של המתלונן לזהות את המשיב כמי שבעט בו.

המאשימה(להלן: " המערערת") קובלת כנגד החלטת בית משפט קמא לזכות את המשיב, וטוענת כי שגה בית משפט קמא עת זיכה את המשיב, למרות קביעותיו החד משמעיות הן לגבי אמינות המתלונן והן לגבי גרסת המשיב - לפיהן הוא נותן אמון מלא בגרסת המתלונן, ולא מקבל את גרסת המשיב ועדיו. בית משפט קמא העלה ספק לגבי יכולתו של המתלונן לזהות את המשיב כמי שבעט בו בפועל וזאת, בין היתר, בשל העדר אמרות בעניין זה בהודעותיו הראשונות של המתלונן במשטרה (נ/1 הודעת המתלונן מיום 27.8.00).

לטענת המערערת מיד לאחר שנגבתה הודעתו הראשונית של המתלונן הוא נלקח לבית חולים שם נאלץ לעבור ניתוח חירום, ועל כן אין ליתן משקל רב להעדר הדיוק של המתלונן בהודעה זו לאור מצבו הפיזי הקשה, והן בשל האינטרס האישי של גובה ההודעה, השוטר ראמי נג'אר, חברו של המשיב, מעבר לכך טוענת המערערת כי גם בהודעתו הראשונית (נ/1) הצביע המתלונן על המשיב כמי שהפעיל נגדו אלימות מיוחדת.

כמו כן, טוענת המערערת כי המתלונן ידע להבחין בין השוטרים השונים שהפעילו נגדו אלימות, וכך גם התרשם בית משפט קמא. המתלונן ידע לאבחן בין השוטר שסנוור אותו לשוטר שבעט בו, והעובדה שהמתלונן סונוור אינה משליכה על יכולתו לזהות את מי שבעט בו באשכיו.

בנוסף טוענת המערערת כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות משפטית כאשר החליט לזכות את המשיב, וזאת לאור קביעתו, כי השוטרים, וביניהם המשיב, גרמו למתלונן נזק חמור במזיד באמצעות בעיטה, " בין אם על ידי אחד מהם ובין אם בצוותא". מכאן כי היה על בית משפט קמא להרשיע את המשיב במיוחס לו, מכוח הלכת "מבצעים בצוותא".

לטענת המשיב בהודעותיו הראשונות של המתלונן הוא לא זיהה אותו כמי שבעט בו. המתלונן זיהה את המשיב כמי שבעט בו רק בחקירה שהתנהלה בעניין ביום 3.2.02 (נ/3), קרי יותר משנה אחרי האירוע, וגם אז הוא אומר שהוא "חושב" שזה מי שבעט בו. ב- נ/3 זו גם הפעם הראשונה ששומעים על בעיטות בגב שניתנו למתלונן. למתלונן נערך מסדר זיהוי בתמונות והוא לא זיהה את המשיב כמי שבעט בו באשכיו. עוד טוען המשיב כי על פי דברי המתלונן היו באירוע כ- 10 שוטרים, והוא סונוור, ועל כן המתלונן לא היה יכול לזהות את המשיב כמי שפגע בו. כתב האישום כלל לא ייחס למשיב ביצוע עבירה בצוותא.

כאמור, בית משפט קמא זיכה את המשיב מהמיוחס לו בכתב האישום מחמת הספק. בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו קביעות שאינן משתמעות לשני פנים בעניין מהימנות הגרסאות שנשמעו בפניו וקבע כי: " סקירת מכלול הראיות בתיק והשוואת גרסתו של הנאשם מול גרסת המתלונן, מובילות למסקנה כי יש לקבל את גרסת המתלונן..." עוד קובע בית משפט קמא כי : " ...יש לתת אמון רב יותר בגרסתו של המתלונן... אין דבר בחומר הראיות אשר מטיל ספק באמיתותה ככל שהדבר מתייחס לקרות החבלה בארוע הספציפי."

עולה כי בית משפט קמא קיבל את גרסת המתלונן ככל שהדבר נוגע לארוע מיום 27.8.00 ולנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשיהם של השוטרים . אלא שבליבו של בית משפט קמא התעורר ספק בדבר יכולתו של המתלונן לזהות ספציפית את המשיב באופן וודאי כמי שבעט בו באשכיו ואחראי לנזק הכבד שנגרם לו.

כפי שגם המאשימה טענה בסיכומיה בפני בית משפט קמא, המדובר בתיק שעניינו "גרסה מול גרסה" קרי מהימנות גרסת המתלונן אל מול מהימנות גרסת המשיב. אין חולק כי בית משפט קמא מצא את גרסת המתלונן כאמינה, ולא מצאתי כל מקום להתערב בקביעה זו, מה גם שהמערערת אינה מעלה טענות לעניין זה. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי הארוע כפי שתואר בכתב האישום אכן התרחש וכי הנזק שתואר אכן נגרם למתלונן באותו ארוע. אולם האישום שיוחס למשיב מתייחס ל בעיטה ספציפית אחת שהוא בעט במתלונן, במסגרת מכלול הארועים, ועל כן זוהי העובדה המכרעת לצורך הרשעתו של המשיב, ואם לגבי עובדה זו קיים ספק סביר, די בכך כדי להביא לזיכויו של המשיב.

בנקודה קריטית זו אכן התעורר ספק בגרסת המתלונן, וזאת כאמור לעניין זיהויו של המשיב כמי שבעט באשכיו. בית משפט קמא קבע כי המתלונן תיאר תיאור בלתי מספק של הגורם שפגע בו, הן בחקירתו במשטרה והן בתיאורים המשתנים של פעולת הסנוור ותוצאותיה.

בהכרעת דינו סוקר בית משפט קמא את מכלול הראיות שהוצגו בפניו וקובע כאמור כי גרסת המתלונן לארוע היא האמינה עליו, וכי החבלה שנגרמה לו נגרמה עקב אותו ארוע מיום 27.8.00, וזאת כתוצאה מאלימות השוטרים. עוד קבע בית משפט קמא כי: " מנקודת מבט אובייקטיבית לא עולה ספק באשר ליכולתו של המתלונן לאבחן בין הדמויות השונות שנטלו חלק באירוע ולזהותן ככאלה... אף לא עולה ספק בלבי כי הפעולה אשר גרמה לפגיעה במתלונן היא הבעיטה שקיבל מכיוונו של אחד השוטרים שהשתתפו באירוע... יחד עם זאת, למרות דבריו החדים והברורים של המתלונן במהלך חקירותיו ועדותו, לא נעלם ממני לגמרי הספק באשר לזיהויו הוודאי של הנאשם כגורם אשר בעט במתלונן וגרם בו לחבלה נשואת האישום."

בית משפט קמא הגדיר את המחלוקת כך: " ניתן לומר כי המחלוקת במקרה דנן אינה נוגעת ליכולת הזיהוי אלא לזיהוי בפועל ולמידת אמינותו של המתלונן בקשר לכך."

אמינות המתלונן בנקודה זו היא שעוררה את הספק בליבו של בית משפט קמא, וזאת לאור אי הזיהוי בהודעותיו של המתלונן במשטרה את המשיב כמי שבעט בו, וגרסתו בדבר כך שמי שבעט בו גם סנוור אותו בה בעת, כאשר גרסה זו השתנתה בעדותו של המתלונן בפני בית משפט קמא, ושם אמר כי המשיב הגיע לכיוונו כשמאחוריו שוטרים נוספים עם פנסים, והם שסנוורו אותו.

דיון

הודעתו הראשונית של המתלונן נגבתה ממנו ביום הארוע - 27.8.00 בשעה 07:10 (נ/1), וזו למעשה חקירה שכן מקריאת האזהרה עולה כי המתלונן נחקר כחשוד בהחזקת סמים ובתקיפת שוטרים. בעמ' 3 ש' 3-4 אומר המתלונן: " ...ועוד שוטר נתן לי בעיטה ברגלו באשכים בכל הכח...". בעמ' 4 ש' 19-21 מוסיף המתלונן כי: " אני רוצה להגיש תלונה נגד השוטר טל שהיה בלי מדים שהוא תקף אותי באלימות."