פסק-דין בתיק עפ 1042/06

המערער, תושב העיר ג'נין שבשטחי הרשות הפלסטינאית הודה והורשע על ידי בית משפט השלום בנצרת, בתיק פלילי 4769/05, בעבירה של כניסה לישראל וישיבה בה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1)+(4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, בכך שביום 19.12.05 שעה 15:10 או בסמוך לכך, בנצרת ברחוב פאולוס השישי, במהלך פעילות משטרתית, נמצא המערער כי נכנס לארץ ושהה בה שלא כדין, שכן לא היה ברשותו אשרת כניסה ו/או עבודה או שהייה בארץ.

בית משפט השלום גזר את עונשו של הנאשם ל- 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 19.12.05, הפעיל מאסר על תנאי של חודשיים שהוטלו על הנאשם בת.פ. 1825/03 באופן מצטבר כך שבסך הכל ירצה הנאשם מאסר בפועל של 10 חודשים. כמו כן, הטיל עליו מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל וכן חתימה על התחייבות בסך 2,500 ש"ח להימנע במשך 3 שנים מעבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש וטוען בין היתר כי העונש שהושת עליו הינו עונש חמור ואינו עומד ביחס הולם לחומרת העבירה. לטענת הסניגור, העונש שהוטל על המערער סוטה לחומרה מרמת הענישה המקובלת בבתי המשפט בגין העבירה בה הורשע המערער. עוד טוען המערער, כי המדובר באדם שהוא כיום בן 52, אב ל- 10 ילדים שנכנס למדינה כדי לחפש פרנסה לבני משפחתו, וכי מן הדין היה כי בית המשפט יאבחן מקרהו של המערער שאינו יוצר סיכון ביטחוני כלשהו ומטרתו עבודה ופרנסה, לבין מקרים אחרים של כניסה לישראל שלא כדין היוצרת סיכון לביטחון המדינה.

עוד נטען בערעור כי המערער הינו אדם חולני הסובל ממחלות הסכרת, לחץ דם גבוה, שסיכן את עצמו ונכנס לישראל כאשר מטרתו היחידה היא לפרנס את משפחתו ברוכת הילדים לאחר שהגיע לפת לחם.

לטענת המערער לא היה מקום לכך שבית המשפט קמא יעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס של המערער, זאת בשים לב לנסיבות המשפחתיות והאישיות ולמטרה שלשמה נכנס המערער שלא כדין למדינת ישראל.

בא כוח המערער הפנה לפסקי דין שונים של ערכאות משפטיות שונות, אשר לטענתו בנסיבות חמורות אף יותר מאלה של העבירה בה הורשע המערער, הוטלו בהן עונשים מתונים מאלה שהוטלו על המערער.

הסניגור טען בפנינו כי אין זה המקרה שיש להחמיר בעונשו של המערער והפנה שוב לנסיבות המשפחתיות האישיות.  המערער ביקש להתערב בעונש שהוטל עליו ולצמצם את תקופת המאסר.

מנגד, טענה באת כוח המשיבה כי יש לדחות את הערעור וציינה כי למערער 4 הרשעות קודמות, כולן בגין עבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, הדגישה כי בעבר הוארך מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער. לטענתה בית משפט קמא התיחס לנסיבות האישיות אבל בד בבד התייחס גם לאינטרס הציבורי ולחובה להגן על שלום הציבור.

עוד טענה באת כוח המשיבה, גם בפסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון (רע"פ 3674/04) נקבע כי טרם בשלו התנאים לשינוי במדיניות הענישה ושיקולי הרתעת היחיד והרבים עדיין מתקיימים.

עבירות כניסה לישראל ושהייה שלא כדין חמורות, בשים לב למצב הביטחוני בו אנו נמצאים, ולפוטנציאל של הסיכון הביטחוני שמקימה כניסה שלא כדין לישראל. מכאן, מדיניות הענישה המחמירה שהשתרשה בפסיקת בתי המשפט השונים. יחד עם זאת ראוי להדגיש,  כי הסברה שהילכת ח'טיב חייבה בכל מקרה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, אין לה יסוד בפסק הדין שבעניין ח'טיב ובית המשפט העליון אף מצא מן הנכון לציין זאת בפסק דינו ברע"פ 3674/04, שם קבע אף שטרם בשלו התנאים לשינוי מרחיק לכת במדיניות הענישה שיקולי הרתעה של היחיד והרבים עדיין עומדים בתוקף, הרי שקביעת רמת הענישה המתאימה בגין עבירות של כניסה ושהייה שלא כדין במדינת ישראל צריכה להיקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ותוך הבאת כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין הענישה.

בענייננו, המדובר במערער מבוגר יחסית, נשוי ואב לעשרה ילדים שמצבו הבריאותי כנראה איננו טוב, הוא סובל ממחלות רבות ולכאורה מטרת כניסתו לישראל שלא כדין אכן נבעה ממצוקה כלכלית ומהעדר אפשרות של פרנסה במקום מגוריו, העיר ג'נין.

מצד שני, למערער 4 הרשעות קודמות מאותו סוג ועונשים לרבות עונשי מאסר לריצוי בפועל שהוטלו על המערער בעבר, לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע את אותה עבירה.

בשוקלנו את כלל הנסיבות, נראה לנו כי תקופת המאסר הכוללת של 10 חודשים שיהיה על המערער לרצות בהתאם לגזר דינו של בית משפט קמא מחמירה עם המערער יתר על המידה.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בכלל הנסיבות ולאחר ששקלנו טענותיהם של שני הצדדים, אנו מקבלים את הערעור באשר לאופן הפעלת המאסר המותנה של 2 חודשים בכך שהמאסר המותנה שהופעל על ידי בית המשפט קמא באופן מצטבר ירוצה באופן חופף, כך שסך כל תקופת המאסר שיהיה על המערער לרצות תעמוד על 8 חודשים מיום מעצרו - 19.12.05.

כל מותר גזר הדין ישאר על כנו.

ניתן היום ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) במעמד ב"כ המערער, ב"כ המשיבה והמערער בעצמו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.