פסק-דין בתיק עפ 1032/06

המערער הורשע על ידי בית משפט השלום על פי הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1)+(4) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם ובגינם הורשע בעבירות האמורות: בתאריך 16.12.05 שעה 11:30 או בסמוך לכך, בכביש 75 צומת יפיע - מגדל העמק נמצא המערער כי נכנס לארץ ושהה בה שלא כדין שכן לא היתה ברשותו אשרת כניסה ו/או עבודה או שהייה בארץ. משנתבקש המערער על ידי שוטר שמילא את תפקידו כחוק להזדהות ולמסור פרטיו, טען בפני השוטר שהוא לן בבית מלון בנצרת ושם נמצא דרכונו והחל בורח מהשוטר.

בית משפט קמא גזר על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מאסרו 19.12.05, הפעיל עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים שהוטל על הנאשם בתיק פלילי 1116/05 של בית משפט השלום בצפת באופן מצטבר כך שבסך הכל ירצה המערער מאסר בפועל של 18 חודשים. בנוסף, גזר בית משפט השלום על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל או כל עבירה כלפי עובד ציבור וכן קנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש וטוען בין היתר כי בית המשפט קמא שגה כאשר ראה בעובדה כי כניסה ושהייה בלתי חוקיים בישראל מכבידה על כוחות הביטחון כנסיבה מחמירה. לטענת הסניגור, כל עבירה מכבידה בדרך זו או אחרת על כוחות הביטחון ועובדה זו הינה צריכה להוות שיקול לחומרה ובית המשפט שגה כאשר ציין בגזר דינו עובדה זו כנסיבה מחמירה.

עוד טען המערער, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובמיוחד לעובדה כי הוא נכנס לארץ על מנת לאסוף כסף, כדי לאפשר לאימו לעבור ניתוח לב.

על פי הנטען בערעור עונשי המאסר שהוטלו על המערער, הן המאסר לריצוי בפועל והן המאסר המותנה, חמורים למדיי. כך גם הקנס הכספי, במיוחד בשים לב למצבו הכלכלי הקשה של המערער.

בפנינו חזר בא כוח המערער על הנטען בערעור והפנה אותנו לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ברע"פ 3674/04, רע"פ 9479/04, רע"פ 3656/05, רע"פ 4845/05 ורע"פ 5066/05 מחמד אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל, וציין כי אף שפסק הדין חזר על הילכת ח'טיב הוא סייג אותה בכך שקבע כי רמת הענישה צריכה להיקבע בהתאם למקרה המסויים שנמצא בפני בית המשפט, והדגיש כי באותו פסק דין החליט בית המשפט להקל בעונשם של חמשת המערערים.

כן הפנה הסניגור למספר פסקי דין נוספים שלטענתו העונשים שהושתו היו קלים בהרבה מהעונש שהוטל על המערער, בין היתר, הפנה אותנו בא כוח המערער לפסק הדין שניתן על ידינו בע"פ 10/05, שם הוטל עונש של 6 חודשי מאסר על נאשם שהורשע בעבירות דומות, ולפסק דין נוסף שניתן על ידינו בע"פ 1054/05, שם הוטל על הנאשם מאסר של 6 חודשים לאחר שהורשע בעבירות של הסעת 16 שבח"ים, סיכון חיי אדם, חציית קוי הפרדה.

לסיכום מבקש המערער מאיתנו כי נקבל את הערעור, נתערב בגזר דינו של בית משפט קמא על ידי הקלה משמעותית במאסר בפועל שהושת עליו, בקנס ואף במאסר המותנה.

מנגד, טענה באת כוח המשיבה, כי למערער 7 הרשעות קודמות וההרשעה בתיק שבפנינו הינה השמינית, ובין הרשעותיו הקודמות עבירות זהות לאלה בהן הורשע בתיק שבפנינו.

לטענת באת כוח המשיבה, פסק הדין של בית המשפט העליון, רע"פ 3674/04, אליו הפנה הסניגור, לא שינה את מדיניות הענישה באשר לעבירות בהן הורשע המערער. הנסיבות שצויינו בפסק דינו של בית המשפט העליון כנסיבות מצדיקות הקלה בעונש, אינן מתקיימות בעניינו של המערער.

עבירות כניסה ושהייה במדינת ישראל, שלא כחוק, ללא אשרת כניסה או אישור עבודה כדין, טומנות בחובן סכנה לביטחון הציבור, במיוחד בשים לב למצב הביטחוני בו אנו נמצאים, דבר שחייב את בתי המשפט להחמיר בענישה על עבירות אלה ולהטיל בדרך כלל עונשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"פ 3674/04 הנ"ל קבע כי עדיין לא בשלה השעה כדי לשנות באופן קיצוני את מדיניות הענישה המחמירה ולהימנע מהטלת מאסר לריצוי בפועל, יחד עם זאת הסתייג בית המשפט העליון מהפירוש שניתן בחלק מגזרי הדין של בתי המשפט בערכאות הדיוניות להילכת ח'טיב, כמחייב הטלת מאסר בפועל וקבע כי רמת הענישה צריכה להיקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ותוך הבאה בחשבון של כלל הפרמטרים הרלוונטיים בקביעת רמת הענישה.

בענייננו, הסביר המערער את כניסתו שלא כחוק למדינת ישראל ברצונו לאסוף כסף על מנת לממן  הוצאות של ניתוח לב שאימו היתה אמורה לעבור. לזכותו של המערער בענייננו יש לזקוף גם את נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות הקשות ואת הודאתו בעבירה. מנגד, יש לזקוף לחובתו את העובדה שיש לו הרשעות קודמות מרובות, 7 במספר, כאשר 4 הרשעות מתוכן הינן בגין עבירות זהות לאלה בהן הורשע בתיק שבפנינו.

שקלנו את כלל הנסיבות ואת טענותיהם של שני הצדדים, ובאנו לדיעה כי בהתחשב במכלול,  תקופת המאסר הכוללת של 18 חודשים שעל המערער לרצות בהתאם לגזר דינו של בית משפט קמא מחמירה עם המערער יתר על המידה. כך גם מצאנו לגבי הקנס הכספי שהוטל על המערער, זאת בשים לב למצבו הכספי והכלכלי של המערער שקרוב לוודאי לא יעלה בידו לשלם את הקנס  של 5,000 ש"ח ויהיה עליו לרצות תקופת מאסר נוספת של 50 יום שנקבעה על ידי בית משפט קמא כתמורה לאי תשלום הקנס.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי ובמובן זה שמתקופת עונש המאסר המותנה של 6 חודשים שהופעלו על ידי בית משפט קמא באופן מצטבר יופעלו 4 חודשים  באופן חופף ו- 2 חודשים באופן מצטבר, כך שהמערער ירצה בסך הכל 14 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 19.12.05.  כמו כן אנו מעמידים את סכום הקנס על סך 3,000 ש"ח  או 30 ימי מאסר תמורתם במקום 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו שהוטל על ידי בית משפט קמא.

מותר גזר הדין ישאר על כנו.

ניתן היום ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) במעמד ב"כ המערער, ב"כ המשיבה והמערער בעצמו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.