פסק-דין בתיק עפ 1030/05

כב' השופט אברהם אברהם:

רקע

1.         המערער הועמד לדין בבית משפט קמא בשל עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב (ס' 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) והחזקת מכשירי פריצה (ס' 409 לאותו חוק). כתב האישום האשים אותו בכך, שבשעת בוקר מוקדמת (04:30) של יום 21.10.2003 נתפסו, בחיפוש שנעשה במכוניתו, רדיו-דיסק לרכב ורמקולים, עליהם יש חשד כי הם גנובים, בלא שהמערער יכול היה ליתן הסבר מניח את הדעת כי רכש בהם חזקה כדין. בנוסף נמצאו באותו חיפוש מברג המשמש לפריצת מבנים, וגם להימצאותו לא היה בפי המערער הסבר.

2.         המערער כפר באשמה. על כן שמע בית המשפט קמא ראיות, ואחרי שמיעתן הרשיע את המערער בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, ככל שהתיחסה למכשיר הרדיו-דיסק שנמצא במכוניתו, וזיכה אותו מאותה עבירה, ככל שהתייחסה לרמקולים. המערער זוכה גם מן העבירה של החזקת כלי פריצה. עונשו נגזר למאסר מותנה בן שלושה חדשים, וקנס בן 2,000 ש"ח.

הערעור

3.         בערעור שהניח לפנינו קובל המערער הן על הכרעת הדין המרשיעה והן על חומרת העונש. הוא קובל על כך, שהחיפוש שעשו השוטרים במכוניתו נעשה בלא צו חיפוש, ומכאן שדין האישום שהוגש נגדו להתבטל, כך טענתו. לחילופין הוא טוען, כי לא היה בראיות שהונחו בפני בית המשפט די כדי להרשיעו בעבירה הבודדה בה הורשע סופו של יום. הוא חוזר על הטענה בה אחז בבית משפט קמא, לפיה מכשיר הרדיו-דיסק נרכש בידי אחיו בשוק הפשפשים. הוא מבקש לתקוף את מסקנותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, שמצא להרשיעו בעבירה זו.

            המשיבה מבקשת להותיר את שני חלקיו של פסק הדין על כנו, משלטעמה לא נפלו בהם פגמים.

דיון 

4.         בחיפוש (שגרתי) שעשתה המשטרה במכוניתו של המערער נמצא מכשיר הרדיו-דיסק בין שני המושבים, בלא שיש עליו 'פאנל'. חשדו של השוטר עלה, בשל כך שהמכשיר לא היה מותקן (במקומו), ובשל חסרונו של הפאנל. תשובת המערער לשאלת השוטר מה מקורו של המכשיר היתה, כי אין זה מעניינו (של השוטר). ומשנשאל היכן נמצא הפאנל של מכשיר הרדיו-דיסק השיב, כי שרףאותו. בהודעה שנתן סמוך אחר כך למשטרה טען, כי השוטרים תפסו במכוניתו מכשיר רדיו- טייפ ישן בלא פאנל, שכן הפאנל נמס בחום, ועל כן השליך אותו והוא מחפש פאנל חדש. המכשיר שנתפס הוצג בפניו, והוא אישר כי זהו אכן המכשיר שנתפס במכוניתו. הוא חזר והדגיש את בטחונו, כי המכשיר הוא שלו, וכי מכשיר זה, שהוא מכשיר של 'קסטות', שימש אותו גם במכונית מרצדס שהיתה לו. אלא שבעת שהשוטר הפנה את תשומת ליבו, כי לא מדובר ברדיו- טייפ כי אם רדיו- דיסק, שינה המערער את טעמו והסביר, כי מעולם לא החזיק רדיו-דיסק, ואף שהמכשיר שהוצג בפניו הוא אמנם המכשיר שהוצא ממכוניתו, הוא אינו יודע כיצד הגיע למכוניתו. בעדותו בבית המשפט הוסיף המערער עוד, כי לאחר שנסתבר לו בחקירתו במשטרה, כי המכשיר שנתפס הוא מכשיר רדיו-דיסק, הוא ערך בירור עם אחיו, והבירור העלה, כי אחיו הוא זה שהניח את המכשיר במכוניתו. המערער התעמת, בחקירה נגדית, גם עם דברים שאמר בעת שנתפס המכשיר (כי הפאנל נשרף וגו') ואחר כך בהודעתו במשטרה (כי הפאנל נמס וגו'), והסביר כי השליך אותו, ואיננו זוכר מה ארע בו.

            אחי המערער העיד מטעמו וסיפר, כי הוא שרכש את המכשיר, מדוכן לציוד משומש בשוק של נצרת, תמורת 30 ש"ח.

            השופטת קמא מצאה את עדותו של המערער ביחס לרדיו-דיסק חסרת מהימנות. היא נסמכה על הסתירות והתמיהות שעלו מהודעותיו ומאמירותיו השונות, ומכאן מצאה, כי גירסתו, בין זו שניתנה סמוך לאחר האירוע ובין זו שניתנה בבית המשפט, חסרת כל אמינות. בקביעות אלה של מהימנות אין אנו מתערבים, באשר אין זו דרכה של ערכאת ערעור לעשות, הגם שאנו שותפים לתמיהות שהביעה השופטת קמא בהכרעת הדין. התרשמות זו של בית משפט קמא מן המערער, שנתן הסברים שונים שסתרו זה את זה בכל הנוגע לרדיו-דיסק, יחד עם העובדה, שהמכשיר היה מחוסר פאנל, דבר המעורר חשד כשהוא לעצמו, הביאו את השופטת קמא לקבוע, כי את המכשיר יש לראות כחשוד כגנוב, וגם למסקנה זו אנו מסכימים. המערער לא הניח את הדעת ביחס למקור חוקי כלשהו לקבלת החזקה במכשיר, ושוב אנו מפנים להסברים השונים והסותרים שנתן, דבר המחשיד, כאמור, כשהוא לעצמו, את המערער בהחזקת נכס החשוד כגנוב. עדותו של אחי המערער לא יכולה היתה להועיל, באשר לא השתלבה כלשהו עם שלל הגירסאות שבאו מפיו של המערער עצמו.

            יוצא איפוא, בית משפט קמא הגיע למסקנה נכונה כאשר מצא, כי מכשיר הרדיו-דיסק שנמצא במכוניתו של המערער חשוד כגנוב, במשמעות הדבר בסעיף 413 לחוק העונשין הנ"ל, ומכאן שהרשעתו בעבירה זו בדין ניתנה.

            ראינו את טענת המערער, לפיה החיפוש במכונית נעשה שלא לפי צו חיפוש, ומכאן - כך טענתו - שדין האישום היה להתבטל. טענה זו יש לדחות משני טעמים. ראשית, הטענה לא נטענה בבית משפט קמא בכל שלב שהוא של ההתדיינות. ומשלא נטענה - גם לא הוכחה כלשהו בראיות, וכיצד נוכל להיזקק לה, אם לא הוכחה? ושנית, טענה זו נסמכת על דוקטרינת 'פירות העץ המורעל', תורה שאינה חלה בשיטת המשפט שלנו, וממילא אין ההסתמכות עליה יכולה לסייע בידי המערער. דין הטענה להידחות, איפוא, משני טעמים אלה.

            מכאן אנו באים לערעורו של המערער על עונשו, ודומה, כי הערעור בחלקו זה אינו אלא בחינת יציאה ידי חובה. לא בא ולו טעם ראוי אחד בערעור, העשוי לשנות מגזר הדין קמא, הגם שהעונש שהושת על המערער אינו חורג כלשהו ממדיניות הענישה הנוהגת, ואף נוטה לקולא.

            סוף דבר - את הערעור יש לדחות, על שני חלקיו.

אברהם אברהם, שופט

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד:

מסכים אני לחוות דעת חברי ורואה להוסיף בקציר האומר, באשר לנטען כי צו החיפוש נערך שלא כדין.

החיפוש ברכב נערך בשעה 4:30 לפנות בוקר ובדיקה במסוף העלתה כמבואר, כי הרכב היה דרוש לבדיקה (ע"י משרד החקלאות - יחידת הפיצו"ח).