פסק-דין בתיק עפ 1005/05

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת, כב' השופטת ג'אדה סעד, מיום 30.12.04, בת.פ. 2462/97.

כב' השופט יצחק כהן- אב"ד- סגן נשיא:

א.         רקע :

1.         בתקופה הרלבאנטית לכתב האישום, עבדה המערערת כפקידת רישוי נשק במשרד הפנים בעפולה (להלן: "המשרד"), ובמסגרת תפקידה זה טיפלה בבקשות לקבלת רשיונות נשק שהוגשו למשרד.

2.         כנגד המערערת הוגש כתב אישום, בו נטען, כי במספר מקרים, במהלך השנים 1991-1994, קיבלה המערערת שוחד מאנשים שונים בתמורה למתן רשיונות נשק.

            כתב האישום שהוגש כנגד המערערת, כלל שישה אישומים ויחס לה עבירות של קבלת שוחד, עבירה בניגוד לסעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירות מרמה והפרת אמונים, עבירה בניגוד לסעיף 284 לחוק.

3.         לאחר שמיעת הוכחות, הרשיע בימ"ש קמא את המערערת בביצוע שתי עבירות של לקיחת שוחד (אישום שני ואישום רביעי), ועבירה נוספת של הפרת אמונים (אישום שישי), אך זיכה את המערערת, מחמת הספק, משלושת האישומים הנוספים שבכתב האישום.

עובדות האישום השני:

4.         לפי עובדות כתב האישום, כפי שיוחסו למערערת, ביום 1.9.93, ביקש מוחמד לוטפי אגברייה (להלן: "מוחמד"), תושב נצרת, שבבעלותו רישיון לרובה ציד לקנות בחנות נשק בעפולה כדורים. אולם מאחר ורשיונו של מוחמד היה מוגבל לצלחות חרס, לא יכול היה לקנות כדורים אלה. באותו היום, פנה מוחמד למערערת במקום עבודתה והיא תיקנה את רישיונו כך שיוכל לרכוש תחמושת לרובה ציד, במקום צלחות חרס.

באותה ההזדמנות, ביקשה המערערת ממוחמד, שימצא קונה לרכבה מסוג "סובארו" (להלן: "הסובארו").

מוחמד אכן מצא למערערת קונה לרכבה ואף הביאו אליה. לאחר מכן, נסעו צבי נהרי- חברה של המערערת (להלן: "צבי"), מוחמד והקונה לבדיקת הרכב, אשר נקנה לבסוף, בנוכחות מוחמד, ביום 9.9.93, או בסמוך לכך.

המערערת ביקשה ממוחמד, שימצא עבורה רכב מסוג ב.מ.וו. (להלן: "הרכב"),
משומש לקניה. מוחמד איתר רכב כזה בעבור המערערת, הודיע לה על כך ואף הביא את הרכב מנצרת לעפולה כדי שהמערערת תראה אותו. המערערת הביעה רצונה לרכוש רכב זה, אך אמרה למוחמד, שאין לה די כסף לשלם בעבורו. מוחמד אמר למערערת, כי ישלים מכיסו את הסכום שיחסר לה. מיד לאחר מכן, בנוכחות מוחמד, נפגשו המערערת וצבי בנצרת עם בעל הרכב, והמערערת שילמה לבעל הרכב את מחיר הרכב, למעט כמה אלפי שקלים, אותם קיבלה באותו יום ממוחמד ושילמה גם סכום  זה לבעל הרכב. את הסכום ששילם מוחמד מכיסו, החזירה המערערת למוחמד, מספר ימים לאחר מכן. זאת במועד שבין 9.9.93 לבין 14.9.93.

במהלך הקניה, דאג מוחמד שבעל הרכב יעשה הנחה למערערת במחיר הרכב, תוך שהוא מציגה בפני בעל הרכב כמי שאחראית למתן רשיונות נשק. בעל הרכב אכן
הפחית 500 ש"ח ממחיר הרכב.

                                                                                                                   ביום 12.9.93 פנה מוחמד לחנות "זיניוק את מיכלין" בחיפה ורכש שם שני רובי ציד, אך אלה לא נמסרו לו, מאחר ונדרש רשיון נשק לשני הרובים לפני כן. מוחמד נסע מיידית למשרדה של המערערת במשרד הפנים בעפולה, שם מילאה המערערת בעצמה טפסים לקבלת רשיונות לשני הרובים הנ"ל ומיד לאחר מכן מסרה למוחמד את הרשיונות.

                                                                                                                   בכתב האישום נטען, כי המערערת אישרה למוחמד שני רישיונות לשני כלי נשק באותה העת ובו-זמנית, בניגוד לנהלים ולשגרת עבודתה.

                                                                                                                   עובר ליום 14.9.93, רכש מוחמד מכספו בחנות למכשירי חשמל בנצרת, מכשיר רדיו טייפ עם אפשרות לדיסקים ושלט רחוק (להלן: "המכשיר"), שמחירו כיום נע בין 1,500 ש"ח ל-3,000 ש"ח, וזאת כדי להתקינו ברכבה של המערערת.

מיד לאחר מכן, פנה מוחמד אל המערערת במשרדה ולאחר שהודיע לה על המתנה שבכוונתו להעניק לה, מסרה לו המערערת את מפתחות הרכב ומוחמד נסע ברכבה של המערערת למוסך בנצרת, שם הותקן המכשיר ברכבה של המערערת. מוחמד שילם תמורת התקנת המכשיר מכיסו. לאחר מכן החזיר מוחמד את הרכב למערערת.