פסק-דין בתיק עפ 071719/04

1. כללי:

בתאריך 28.05.03 בשעה 15:15 או בסמוך לכך, הבחינו בלשים שישבו ברכב בילוש אזרחי בשני כלי רכב, האחד מסוג וולוו (להלן: הוולוו) והשני מסוג B.M.W, הנוהגים בצורה רשלנית בכביש מס' 40 ביציאה מרמלה. נהג הוולוו עבר מנתיב לנתיב במהירות, נהג ה-B.M.W נהג לצדו, אף הוא במהירות גבוהה. בשלב מסוים, נעצרו שני כלי הרכב זה לצד זה. הרכב המשטרתי שבו נסעו הבלשים עצר לפניהם וחסם את הכביש. בלשים יצאו מתוך הרכב כאשר הם חבושים כובעי בילוש משטרתיים וקראו לנהגים לעצור. בתגובה, נהג הוולוו שילב להילוך אחורי והחל נוסע בנסיעה "מטורפת" לאחור, כנגד כיוון התנועה, כשהוא מסכן בכך את כלל הנהגים. אחד השוטרים ירה לכיוון הוולוו, אך המכונית המשיכה בנסיעתה ונמלטה לכיוון צומת ביל"ו. בהמשך נמצא הוולוו בנס ציונה.

בכתב אישום שהוגש נגד שני המערערים שבפנינו נטען כי המערער בע"פ 71719/04, אמיר ג'רושי (להלן: אמיר) נהג בוולוו. על בסיס נתון זה יוחסו לאמיר סדרה של עבירות שעניינן הנהיגה. בין היתר הואשם אמיר גם בנהיגה בפסילה, ללא רישיון וללא ביטוח, לצד העבירות המבטאות את אופן נהיגתו. עוד הואשם אמיר בעבירה של הכשלת שוטר.

2. אמיר הסגיר עצמו למשטרה כעבור ימים אחדים, ואז טען כי הוא אומנם היה בוולוו בזמן האירוע, אולם מי שנהג בו היה נדב דגגה, המערער בע"פ 71739/04 (להלן: נדב).

בתמיכה לטענה זו התייצב גם נדב במשטרה וסיפר שהוא זה שנהג בוולוו בעת האירוע המתואר לעיל.

לטענת המדינה, נדב "התנדב" לקחת על עצמו את הנהיגה על-פי בקשתו או לפי הוראתו של אמיר, אף שבפועל הוא לא היה בוולוו בזמן האירוע, ומכאן שלא נהג. בגין "ההתנדבות" יוחסו לאמיר ולנדב עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, וכן שיבוש מהלכי משפט. זהו האישום השני בכתב האישום.

3. בית משפט קמא (כב' השופט ש' ברוך, סג"נ) קבע לאחר שמיעת ראיות, כי הוכח מעבר לספק סביר שאמיר הוא שנהג בוולוו.

על כך, ועל העונש שהוטל על שני המערערים הערעור שבפנינו.

4. את האירוע חילק בית משפט קמא לשני שלבים. השלב הראשון: שלב ההתרחשויות בשטח. לעניין זה העידו בבית משפט קמא חמישה בלשים שהיו מעורבים באירוע. כל הבלשים העידו על כך, כי בוולוו ישב רק אדם אחד, הוא הנהג. אחד הבלשים אף הגיע קרוב לחלון הוולוו וראה את פנימו - כך שאיש לא ישב ולא השתופף בו. חלק מהבלשים הכירו היטב את נדב, על רקע עבודתם. על בסיס היכרותם אמרו חד משמעית כי הנהג לא היה נדב. בית משפט קמא נתן אמון בעדויות אלו.

החלק השני של האירוע הוא שלב החקירה. לגבי שלב זה העידו אנשי ימ"ר מרכז. במהלך החקירה הציגו אנשי ימ"ר לבלשים המעורבים באירוע תמונה של אמיר. התמונה עצמה לא נמצאת בחומר החקירה וגם עצם הצגתה לא תועד בדוחות שנכתבו. על התנהלות אנשי הימ"ר בשלב זה מתח בית משפט קמא ביקורת.

בדיעבד משמשת הביקורת של בית משפט קמא כ"ספינת הדגל" של הסנגורים בטיעון שבפנינו, ועל כך בהמשך.

מכל מקום, בית משפט קמא קבע כי חרף הפגם שמצא בהתנהלותם של אנשי הימ"ר, לא היה בכך להעיב על אמינותם של הבלשים המעורבים באירוע; ודי בעדותם של אלה האחרונים, כדי לקבל את גירסת התביעה. בפועל היו ראיות נוספות שתמכו בגרסת הבלשים.

5. בהודעות הערעור, כמו גם בדיון שבפנינו, העלו הסנגורים את הטענות הבאות:

(א)הבלשים לא הבחינו בפניו של נהג הוולוו;

(ב)  כפועל יוצא מכך אין תיאור של נהג הוולוו בדוחות שנרשמו בזמן אמת;

(ג)   אין גם ראיה חד משמעית לכך שרק אדם אחד ישב בוולוו;

(ד)  לא הייתה סיבה שלא לקבל את הודאתו של נדב כי הוא זה שנהג ברכב;

(ה)ראיית חיזוק לכך שנדב נהג ברכב, מצויה בעובדה שהוא נחקר באזהרה כמי שחשוד בנהיגה ובעבירות הנובעות ממנה (אחרי שהתייצב במשטרה מרצונו).

6. ראיית חיזוק נוספת שעליה הרחיב ב"כ של אמיר את הדיבור מצויה בת/6. מדובר בקלטת של שיחה בין נדב לבין חוקרי המשטרה, כאשר התייצב מספר ימים לאחר האירוע וטען כי הוא זה שנהג בוולוו. הסנגורים מפנים לכך, שנדב אמר לבלש אלון בשארי שחקר אותו, כי הוא (אלון) דומה לאחד השוטרים שהיו באירוע. אמירה זו של נדב קדמה לדבריו של אלון שהטיח בנדב כי אכן השתתף באירוע, ראה את הנהג, ואין המדובר בנדב, המוכר לו.