פסק-דין בתיק עפ 071368/03

השופטת י' שיצר :

כללי

1.         איגוד ערים אזור איילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) (להלן: "המשיב") הינו תאגיד סטטוטורי מכוח צו בדבר איגוד ערים אזור איילון לענייני ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה (תיקון) תשל"ד - 1974 (להלן: " צו ההקמה").

בכתב האישום שהגישה המדינה נגד המשיב נטען שהוא המחזיק ו/ או בעל זכות השימוש של הקרקע הנמצאת מתחת לגשר כביש הכניסה לאחיסמך, ולא קיים בימים 20.09.01, 16.10.01 ו-12.11.01 את הדרישות שפורטו בהוראות המנהל, באשר לנקיטת אמצעים למניעת מפגעי יתושים בנחל גזר (להלן: " הנחל"), כפי שנמסרו לידיו ביום 13.09.01. 

לפיכך, הואשם המשיב בעבירות כדלקמן:

א.                  אי קיום הוראות המנהל, בניגוד לסעיפים 47 ו-74א' לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן: " פקודת בריאות העם");

ב.                  אי נקטת אמצעי זהירות למניעת גידול יתושים, בניגוד לסעיפים 43 (1) ו-71א' לפקודת בריאות העם.

בית המשפט השלום ברמלה (כב' השופט ש' ברוך, ס"נ) זיכה את המשיב מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

על כך מערערת המדינה בפנינו.

ממצאי בית משפט קמא

2.         בית משפט קמא קבע כי המשיב אמנם לא פעל ביעילות לסילוק מפגע היתושים, שניתן היה להפחיתו משמעותית, אולם בקביעה זו כשלעצמה אין כדי להביא להרשעתו. זאת מן הטעם שלא הוכח כי המשיב הוא המחזיק, או הבעלים של המקרקעין, דרכם עובר הנחל.

בית משפט קמא התייחס לצו ההקמה (נ/5) ומצא כי הוא אינו הופך את המשיב ל"מחזיק". עוד נקבע כי המים המצויים בערוץ הנחל הם מים שהינם בבעלות המדינה, ושהקרקע הינה בבעלות המדינה.

כמו כן, קבע בית משפט קמא כי המשיב אינו עונה על הגדרת "בעלים" ו"מחזיק" לפי סעיף 1 לפקודת בריאות העם, ולכן אין לחייבו בדין.

בית משפט קמא לא קיבל את עמדת המערערת שהפנה לפרשנות המילים "מחזיק" או "החזקה" בחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בנמקו שעסקינן בפקודת בריאות העם שהיא חקיקה ספציפית.

כמו כן, נדחתה טענת המערערת כי אף אם הרשויות המקומיות המרכיבות את האיגוד אחראיות למחדלי המשיב, אין בכך כדי לגרוע מאחריותו שלו.

הערעור

3.         לטענת המערערת פסק הדין איננו יכול להשאר על כנו, שכן משמעותו היא כי אין בידי המערערת דרך לאכוף את החוק על איגודי הערים, חרף העובדה שהחוק מעניק לאיגוד את החובה והסמכות לפעול. מצב כזה בו לאיגוד חסינות מפני האחריות הפלילית, ולרשות המקומית הגנה בכך שנקטה באמצעים הסבירים בהקימה את האיגוד, יביא לקיומם של מפגעים חמורים,  ובכללם מפגעי יתושים, תוך פגיעה בבריאות הציבור ובאיכות חייו.

לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא באלה:

א.                  בקביעתו כי לא מוטלת כל אחריות פלילית על המשיב, וזאת על אף שנקבע כי הסמכות, החובה והאחריות אכן חלים על האיגוד. פרשנות זו היא בלתי סבירה ומנוגדת למשמעות המילולית, התכליתית וההגיונית של הפקודה;

ב.                  באי פירוש פקודת בריאות העם על רקע תכליתה הבסיסית, שהיא הטלת האחריות הישירה, הציבורית והפלילית על הגוף שמסוגל להוציא אל הפועל את הפעולות הדרושות לשם מניעת מפגעי יתושים לציבור;

ג.                    לא ניתן למושג "מחזיק" בפקודת בריאות העם, פרשנות תוך הקש למושגי חקיקה קרובים ולתכלית החקיקה , שהינה ביעור היתושים על ידי הגוף האחראי והמופקד על הנושא, שבידיו הסמכויות והאמצעים לעשות כן;