פסק-דין בתיק עעא 5745/06

הנשיא י. פלפל:

1.         לפנינו עתירה של העותר ברדה שלום כנגד החלטת ועדת השחרורים שליד כלא השרון מיום 6.7.06 שלפיה דחתה הועדה -

"על הסף את עתירת האסיר לשחרור מוקדם במסגרת הדיון החוזר. אם וכאשר יגיש האסיר בעתיד בקשה נוספת לדיון חוזר, שתהיה מגובה בכל המסמכים שחפץ הוא להגיש, אז, ורק אז, תקבע מזכירות הועדה דיון חוזר בעניינו בפני מותב אחר בהתאם ללוח הזמנים ובהתחשב בכך שעניינם של אסירים אחרים ממתין לבירור ואין כל הצדקה, בנסיבות הקיימות, לתת עדיפות לעניינו של אסיר זה".

2.         בתאריך 7.12.06 התקיים דיון חוזר בעניינו של העותר, הפעם בפני ועדת השחרורים שליד בית סוהר אשל (כיוון שהאסיר היה כלוא ביום הדיון בבקשה בבית כלא אשל).

            הועדה, בהחלטתה ביום 7.12.06 כתבה כי:

"לא נוכל להעתר לבקשה לשחרור מוקדם שכן אנו סבורים שעדיין נובעת מסוכנות לשלום הציבור מהאסיר"

יחד עם זאת, ברור לועדה כי שחרור האסיר בתום מלוא תקופת מאסרו ללא תוכנית שיקום מקדימה והולמת, לאחר תקופת מאסר כה ארוכה, תקטין את סיכויי האסיר לקיים אורח חיים נורמטיבי.

לפיכך, הוועדה סבורה כי לא נסתם הגולל על סיכויי האסיר וראוי לו שיפנה לגורמי הטיפול בין כותלי הכלא. היה והאסיר יגלה מוטיבציה לתיקון דרכיו, יוכל לשוב בפנינו בעוד כארבעה חודשים מבלי שיצטרך להצביע על נסיבות מיוחדות. ככל שיבוא האסיר בפנינו, פעם נוספת, יוגשו לועדה דוחות עדכניים וכן הסכמת רש"א לתוכנית השיקום כפי שהוצעה או תוכנית אחרת".

3.         כאמור בעתירה של העותר, היא הוגשה כנגד החלטת הועדה מיום 6.7.06, ואין מקום להתייחס להחלטה מיום 6.7.06 כאשר ניתנה החלטה מאוחרת ב-7.12.06. די בכך כדי לדחות אך העתירה על הסף.

4.         נצא מתוך הנחה שהעותר, שהגיש את העתירה לבדו, מבלי שהסתייע בשירותיו של עורך דין, התכוון לעתור כנגד החלטת ועדת השחרורים שליד כלא אשל מיום 7.12.06, ולכן נדון בעתירה, על אף שלא צויין בה, במפורש, שהיא מכוונת כנגד החלטה זו.

5.         בדיון שהתקיים בפני ועדת השחרורים ביום 7.12.06, הצהיר ב"כ העותר, עו"ד דניאל חקלאי כי:

"האסיר הגיש את העתירה מאחר ונותק הקשר עימי ולא ידע כיצד לפעול. לאחר שהגענו לכאן אין עוד מקום לעתירה ואנו נגיש בקשה למחוק אותה."

            הדברים הללו נאמרו בנוכחות העותר.

6.         בהחלטה מיום 19.12.06, לאור האמור בסעיף 5 לעיל, ביקשנו מעו"ד חקלאי להודיע לנו אם יש בדעתו למחוק את העתירה.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 10.1.07 התייצב עו"ד חקלאי והודיע שכאשר ייצג את העותר הוא הצהיר בפני ועדת השחרורים את ההצהרה המפורטת לעיל אבל אז מרשו הודיע לו שהוא הגיש את העתירה האחרונה בעצמו ואינו מעוניין למחוק אותה, כפי שהוא, עו"ד חקלאי, המליץ.

7.         בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.2.07 הודיע ב"כ המשיבה שעל פי החלטת הועדה מיום 7.12.06 שהעותר "יכול לפנות אליה שוב בעוד שבועיים ללא צורך להצביע על כל נימוק נוסף" העותר הודיע לנו שהוא לא מעוניין לחזור לועדה.

8.         עיינתי, וחזרתי ועיינתי בעתירתו של העותר שהוגשה (בכתב יד), על ידו וכן בטענות שלו בפני המותב. בעתירה העותר כתב אומנם כי החלטת הועדה מיום 6.7.06 לוקה בחוסר סבירות קיצוני אולם הוא לא פירט מדוע. אני מוכן להניח, לטובתו של העותר, שהוא התכוון במילים "חוסר סבירות קיצוני" גם להחלטת הועדה מיום 7.12.06, אולם לא פירט מדוע החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

            בנסיבות העניין, משויתר העותר על שירותיו של עו"ד חקלאי, לא מצאתי הן בעתירה והן בטיעון שלו בעל פה, אפילו נימוק אחד מדוע החלטות הועדה הן מיום 6.7.06 והן מיום 7.12.06 לוקות בחוסר סבירות קיצוני ועל כן אין מנוס מאשר לדחות את העתירה.

            המילים "חוסר סבירות קיצוני" אינן מטה קסם שבעטיין ניתן לקבל עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים, אלא על העותר להתכבד ולהסביר לבית המשפט המחוזי מדוע ולמה החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, דבר שלא נעשה על ידי העותר.