פסק-דין בתיק עעא 5462/06

הנשיא י.פלפל, אב"ד:

1.                  לפני עתירה של המדינה כגד החלטת ועדת השחרורים שליד כלא אשל מיום 25.5.06 לפיה הוחלט לשחרר את המשיב על תנאי.

2.                  המשיב מרצה עונש מאסר לתקופה של 7 שנים ועוד חודש לאחר שהורשע בעבירות רכוש (התפרצויות וגניבות), סמים, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא ביטוח וללא רשיון נהגיה, סיוע לפריצה מרכב וגניבה מרכב, פריצה לרכב, חבלה חמורה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק, תקיפת שוטר, תקיפת עובד ציבור והעלבת עובד ציבור.

3.                  ועדת השיחרורים החליטה, כאמור, להורות על שיחרורו של המשיב על תנאי.

4.                  נימוקי הועדה בהחלטתה נשוא העתירה הוא כדלקמן:

א.      עברו של המשיב מכביד, ולחובתו עבירות אלימות, סמים ורכוש.

ב.      בתחילת המאסר היתה התנהגותו של המשיב שלילית, אולם בתקופה האחרונה, הוא עשה שינוי משמעותי ונעזר בגורמי הטיפול.

ג.       למשיב הוצעה תכנית רש"א ל-21 חודש, תקופה שהיא מעבר לתקופת הרישיון, כולל שהייה בהוסטל.

ד.      ועדת השיחרורים לא התעלמה מדו"חות המידע, אך ציינה כי רוב המידע ישן והמידע העדכני אינו מוצלב.

ה.     הועדה הביאה בחשבון את כתב האישום התלוי ועומד כנגד המשיב, אולם ציינה כי ניתן היה לסיים את שמיעת התיק קודם לכן.

ו.         לנוכח חוות הדעת החיוביות של גורמי הטיפול, סברה ועדת השחרורים, כי יש מקום לתת אמון באסיר.

5.                  טענות העותרת

לטענת ב"כ העותרת, ועדת השחרורים טעתה, וטעותה מוציאה את החלטתה ממתחם הסבירות, בכך שלא נתנה משקל הולם לחומרת העבירות ונסיבותיהן, המלמדות כשלעצמן על סכנה חמורה מהמשיב, ולא נתנה את המשקל ראוי להתנהגותו השלילית של המשיב במהלך מאסרו, עד כדי הרשעה בכמה תיקים בשל התנהגותו במהלך המאסר. בנוסף, התעלמה ועדת השחרורים מהעובדה שהמשיב שוחרר כבר בעבר ברשיון, ולא נתנה משקל הולם לדוחו"ת המידע של משטרת ישראל ושל שב"ס, המלמדים על התנהגות שלילית ועל סכנה של ממש לשלום הציבור מהתנהגות עתידה של המשיב.

העותרת לא מתעלמת מתכנית השיקום המוצעת של המשיב, אולם לטענתה, רכיב זה הוא רק אחד השיקולים שעל ועדת השחרורים לשקול, ומתן משקל רב מידי לשיקול זה, מחטיא את כוונת המחוקק.

בנסיבות אלה, כאשר מדובר במשיב שבעת בריחה ממאסרו ירה לעבר שוטרים שרדפו אחריו, הרי שהנטל להוכיח את שני התנאים הללו, הוא כבד מנשוא.

כאשר לכך מתווספת העובדה, שהתנהגותו של המשיב במהלך המאסר היתה שלילית ביותר, עד כדי פתיחת תיקים פליליים בגין תקיפת אסירים וסוהרים, שבחלקם כבר הורשע וחלק אחר, עדיין תלוי ועומד - הרי שלא ניתן לטעון, כי הוא "ראוי לשיחרור". כשלאלה מתווספים דוחו"ת המידע, בהם גם דו"ח עדכני, מהימן וקונקרטי, אף אם איננו מוצלב, הרי שלטענת העותרת, ההחלטה על השיחרור חורגת באופן קיצוני ממתחם הסיבות.

לדברי העותרת, המשיב ריצה מאסר בגין שרשרת עבירות סמים, רכוש ואלימות בהן גם אירוע דקירה. המשיב יצא לחופשה ממנה לא שב, כאשר נתקל בשוטרים שניסו לתפסו, הוא ירה לעבר גופו של שוטר ממרחק של כעשרה מטרים (!), כאשר נעצר הוא השליך מצית לעבר השוטר ופגע בו. לאחר שנכלא שוב, המשיב תקף אסיר אחר שנזקק לטיפול רפואי, ובאירוע אחר (תיק שעדיין תלוי ועומד), איים על סוהר ותקף אותו באגרוף בחזה.

מדובר איפוא, באדם שהוא עבריין מועד, נטול עכבות ואלים באופן כזה, שאין בתכנית השיקום המוצעת כדי לנטרל את מסוכנותו.

העותר ביקש וקיבל רשותנו לטעון בפנינו ודבריו היו מרשימים.

הוא סיפר, כי מזה שנתיים הוא עובר טיפול פרטני בכלא, על ידי העו"ס של הכלא ולדבריו הוא התקדם בצורה משמעותית והביע בפנינו חרטה על הדברים שעשה. לדבריו הוא נישא בפעם השניה בהיותו סיר ואמר כי :