פסק-דין בתיק עעא 5435/06

השופט י. אלון

1.         בפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטת ועדת השיחרורים בבית הסוהר "אשל" מיום 18.5.06, לפיה ישוחרר המשיב ממאסרו בשחרור על תנאי.

            המשיב בן 43 [יליד 1963] הורשע בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ביום 12.11.98 בעבירה של הריגה שביצע ביולי 1995, עת הרג בשבע דקירות סכין בפתח מועדון באשדוד את המנוח ס. גינגיחשוילי ז"ל.

            בגזר הדין מיום 29.12.98 הוטל עליו עונש של 13 שנות מאסר בפועל.

            ערעורו על גזר הדין נדחה בפסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 29.1.01, ובו נקבע בין השאר כי:

"למערער [המשיב דנן - י.א.] עבר פלילי הכולל מספר הרשעות ובהן הרשעה בעבירה של גרימת חבלה של ממש וכן שתי הרשעות בגין נשיאת סכין למטרה לא כשרה.

עת היה המערער משוחרר ממעצרו עד תום ההליכים [ב-11.7.99 - י.א.] הוא הורשע בבימ"ש השלום באשדוד בחבלה במזיד לרכב, באיומים, בהעלבת עובד ציבור ובתקיפה - זאת לאחר שחתך את צמיגיו של ג'יפ משטרתי לעיני בלשי משטרה ואיים עליהם. מעשים אלה מעידים כי המערער הינו אדם אלים ומסוכן לציבור".

            יצויין כי בגין הרשעותיו [הנוספות] הנ"ל בבימ"ש השלום באשדוד מיום 11.7.99 נגזרו על המשיב אותו היום שלוש שנות מאסר, שאותן ירצה בחופף לתקופת המאסר של 13 השנים שהוטלה עליו ביום 25.12.98 בגין עבירת ההריגה בה הורשע.

2.         בדוחות מידע חסויים של המודיעין המשטרתי שהוצגו לעיוננו, נכלל מידע מודיעיני מטריד וקשה הקושר את המשיב במעורבות לכאורית במעשי אלימות, איומים וסמים - גם במהלך ריצוי תקופת מאסרו. עוד עולים מדוחות אלה חששות לכאוריים לשלום הציבור אם ישוחרר בשחרור מוקדם.

3.         ועדת השיחרורים, בהחלטתה מיום 18.5.06, ציינה כי אין היא מתעלמת מחומרת העבירה בה הורשע האסיר, אולם מפנה היא לפיסקה מגזר הדין [בעבירת ההריגה] בה ציין ביהמ"ש כי "הנאשם אדם צעיר, ומיצוי הדין -כדרישת התובע- אינו ראוי בנסיבות העניין וזאת כדי לא לרפות את ידיו ולא למנוע ממנו להשתקם בתקופת המאסר".

            הועדה הנכבדה ציינה כי "ככל הנראה כבר ביהמ"ש המחוזי [בעת מתן גזה"ד בדצמבר 98' - י.א.] צפה פני העתיד, מתוך תקווה שהאסיר ידע לנצל תקופה זו ולהשתקם".

            דא עקא, שהועדה הנכבדה לא נתנה דעתה להרשעות הנוספות שהורשע הנאשם לאחר מתן גזר הדין הנ"ל ולעונש המאסר הנוסף של שלוש שנים שהוטל עליו כשנה לאחר מתן אותו גזה"ד על נסיבות האלימות פורעות החוק המפורטות באותו גזה"ד, ושעליהן עמד גם ביהמ"ש העליון בפסק הדין המצוטט לעיל.

            זאת ועוד. הועדה הנכבדה לא נתנה דעתה בהחלטתה לדוחות המידע המכבידים שהובאו לעיונה ע"י המודיעין המשטרתי.

            נוסיף ונציין כי הועדה גם לא נתנה המשקל הראוי לדוחות המידע של שב"ס בדבר הפרות משמעת שונות של האסיר במהלך מאסרו, ובעיקר לא לאיזון שהתבקש מהצלבת המידע שבדוחות השב"ס למידע שבדוחות המודיעין המשטרתי.

            במכלול הנסיבות המפורטות לעיל, נראה לנו כי החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבותנו - וזאת נוכח המסוכנות הנודעת לשלום הציבור משחרורו המוקדם של משיב זה.

4.         עיקר הנמקת החלטתה של הועדה התמקד בדחיית טענת ב"כ המדינה בפניה, לפיה משעסקינן בתקופת שחרור על תנאי העולה על שלוש שנים - אין די בתוכנית השיקום של רש"א שהוגשה בעניין המשיב המתפרסת על פני שנה אחת בלבד.

            לאור מסקנתנו שפורטה לעיל, לפיה דין ההחלטה להתבטל בשל המסוכנות לשלום הציבור הנודעת מהמשיב על נסיבותיו שפירטנו בפיסקה הקודמת - פטורים אנו מבחינת שאלה זו שיש לה פנים לכאן ולכאן.

            למעלה מן הצורך נוסיף כי סוגיה זו מן הראוי שתיבדק בנסיבותיו של כל אסיר ואסיר, בהינתן מכלול הנתונים והנסיבות המתייחסים לעניינו שלו.

            בעניינו של המשיב דנן, קיים אכן פגם של ממש בתוכנית שיקום המתמקדת בשנה אחת בלבד מתוך שלוש שנות השחרור על תנאי העומדות על הפרק.

5.         סוף דבר - אציע לחבריי כי נקבל העתירה ונבטל החלטת ועדת השיחרורים בעניינו של המשיב מיום 18.5.06.