פסק-דין בתיק עעא 5133/07

הנשיא י.פלפל:

1.         לפנינו עתירה שהוגשה על ידי האסיר בצל יחיא המיוצג על ידי עו"ד מיה ז'ולסון כנגד החלטת ועדת השחרורים שליד בית סוהר אשל מיום 14.1.07, על פיה נדחתה בקשתו לשחרור על תנאי.

2.         העותר נדון בבית המשפט הצבאי במושבו באדוריים, בגזר דין שניתן בתיק מס' 1196/02 ביום 5.5.04 ל-69 חודשי מאסר לריצוי בפועל, למאסר על תנאי ולתשלום קנס לאחר שהורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, הכולל את העבירות הבאות:

            סחר בציוד מלחמתי, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות בעבור התאחדות בלתי מותרת וירי לעבר אדם.

3.         בפני ועדת השחרורים התקיימו שתי ישיבות, האחת בתאריך 11.9.05. ישיבה שבמהלכה הוגשה לעיון הועדה חוות דעת שב"כ. העותר ביקש דחיה כדי להיות מיוצג על ידי סניגור והשניה התקיימה בתאריך 14.1.07 ובה הודיע ב"כ המשיבה כי הוא "חוזר על הטענות שנטענו בישיבה מיום 11.9.05 ומציג שוב דו"ח שב"כ עדכני, לרבות נספח סודי". ב"כ המשיבה הוסיף כי "אני מבקש כי החלק הסודי ישאר חסוי מאחר וקיימת סכנה לחשיפת מקורות ויש בגילוי כדי לסכן אנשים, לכן אנו מתנגדים לחשיפתו".

4.         הועדה, בהחלטתה, התייחסה לדו"ח השב"כ במילים הבאות -

"בכל הנוגע לחלק הסודי ביותר שלו, איננו מוצאים מקום לחשיפתו בשל העובדה כי יש בגילוי פרטיו או תמצית ממנו כדי לפגוע במקורות מידע. לקחנו בחשבון את העובדה כי המידע אינו מתייחס ישירות לאסיר אולם יש בו משום העלאת מסוכנות קונקרטית הנובעת מהמצב הבטחוני הנוכחי."

בהחלטתה לא התייחסה הוועדה לדו"ח השני שאותו לא ביקש נציג המשיבה שלא לחשוף לעיני העותר.

יצויין כי בישיבה השניה של הועדה היה העותר מיוצג על ידי עו"ד ז'ולסון.

5.         לאחר שעיינתי בדו"ח ה"סודי ביותר", שאגב לא צויין בו תאריך כתיבתו, אין לי ספק שבדו"ח זה אין שום מידע קונקרטי אודות העותר. ביחס לדו"ח הנוסף מ-8.1.07 שסווג כ"שמור", אומנם הועדה לא מציינת מאומה לגביו אך אני סבור שב"כ המשיבה היה צריך לבקש מהוועדה שלא לגלות למשיב ולבא כוחו את תוכנו כיוון שמדובר במידע חסוי ואני מתפלא שב"כ המדינה לא אמר מאומה בנושא זה. הועדה לא התייחסה לדו"ח זה, כנראה בהיסח הדעת. יחד עם זאת, אני סבור שיש פגם רציני בכך שהוועדה לא מסרה לב"כ העותר -

" פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בבטחון המדינה".

            כפי שקובע סעיף 17(ו) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א - 2001.   

בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"ב 2546/06 טאלב גית נ' היועץ המשפטי לממשלה. תק-על 2006(3), 1267 ,עמ' 1271. מיום 1.8.06 (בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע [הח"מ וכב' השופטים יפה-כ"ץ ואלון] בתיק עע"א 5142/06) קבע כי - בסעיף 17 הנ"ל -

"המחוקק קבע... מערכת איזונים בין זכותו של האסיר לדעת פרטים אודות חומר הנוגע אליו, העשוי להשפיע על גורלו, לבין אינטרס הציבור בחסיונו של חומר רגיש, בין מהיבט בטחוני ובין מהיבט אחר. במערכת איזונים עדינה זו יש לאסיר מעמד, הן לענין קבלת מידע באשר לעצם בקשת היועץ המשפטי להציג חומר חסוי, והן באשר לזכותו לקבל פרטים או תמצית מחומר חסוי שהועדה החליטה לעיין בו שלא במעמד האסיר, וזאת ככל ובמידה שניתן לעשות כן בלא לפגוע באינטרס בטחוני או אינטרס ציבורי אחר. על ועדת השחרורים לפעול על פי ההליך הקבוע בסעיף 17 לחוק כל אימת שמוגשת לפניה בקשת היועץ המשפטי לממשלה לעיין בחומר חסוי בעניינו של אסיר בהקשר לשחרור על תנאי (עע"א (באר שבע) 2784/03 בוכניק נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2003(4) 185).

במקרה שלפנינו, ההליך האמור לא ננקט בשני שלבי הדיון בפני ועדת השחרורים. ככל הנראה, לא נמסר למבקש ולבא כוחו על החלטת הועדה לעיין בחומר החסוי שלא במעמד האסיר, וגם לא נתקבלה החלטה באשר לעצם האפשרות להעביר לידיעתו פרטים או תמצית מהחומר האמור מבחינת ההיבט הבטחוני או היבט ציבורי אחר. על הועדה היה לנקוט בהליך על פי החוק בלא קשר לפנייה מיוחדת של האסיר בענין זה, והדבר לא נעשה".

כמו ברע"ב 2546/06, אינני סבור שהפגם האמור בהתנהלות הועדה יורד לשורש ההליך במידה כזו שהוא מצדיק ביטול החלטת הועדה.

ונחזור לעינייננו בפרפרזה על האמור ברע"ב 2546/06. גם אני וגם הועדה, בשתי הישיבות שקיימה עיינו הן במסמך ה"סודי ביותר" והן במסמך ה"שמור" ואני מוצא כי לגופו של עניין יש באמור, במכתב ה"שמור" בדבר מסוכנותו של העותר כדי לבסס את החלטת הועדה. זאת ועוד, העותר ובאת כוחו לא העלו, ולו ברמז לכל אורכם של ההליכים לפני הועדה את הטענה שהעלו לראשונה בפנינו שהועדה לא נתנה להם תמצית או פרפרזה מהאמור במסמך השמור. טענה זו הועלתה לראשונה בפנינו.

להבא, חשוב שהועדה תפעל על פי הוראות סעיף 17 הנ"ל וחבל שהדבר לא נעשה בענייננו.

6.         לאחר שעיינתי בדו"ח השמור מיום 8.1.07, אני סבור שהועדה צדקה בהחלטתה, כאשר הסתמכה על פסק דיננו בעע."א 2983/03 בשאר ברגותי נ. ועדת השחרורים, שם קבענו כי על רקע האקלים הבטחוני הנוכחי, ובמיוחד לאור חומרת העבירות, קיים חשש כי העותר ישוב למעגל האלימות ויסכן את הציבור ואת בטחון המדינה אם ישוחרר על תנאי.