פסק-דין בתיק עעא 5050/07

הנשיא י. פלפל:

1.         לפנינו עתירה של אסיר, להלן: "העותר", כנגד החלטותיה של וועדת השחרורים שליד בית-סוהר אשל, מהתאריכים 07.12.06 ו-24.12.06, לפיהן הוחלט לדחות את בקשת העותר לשחרור מוקדם.

2.         העותר הורשע, על פי הודאתו, על ידי סגנית הנשיא, השופטת ח. כוחן, מבית משפט השלום בתל-אביב, בביצוע עבירות של הסתננות, שב"ח, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות נוספת לאחר גירוש וקשירת קשר לביצוע פשע ומתן סעד למסתננים, בתאריך 18.10.06 ונדון ל-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל ול-10 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים, אם יורשע בעבירות שבהן הורשע, למעט עבירת שב"ח, ולעוד 6 חודשי מאסר על תנאי, ל-3 שנים, אם יורשע בביצוע עבירת שב"ח.

3.         וועדת השחרורים דחתה את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי, הגם שלא התעלמה מהעובדה שמדובר במאסר ראשון, אולם הדגישה שבעבר העותר חדר לישראל שלא כדין וגורש מבלי שהועמד לדין.

הוועדה הסתמכה על החלטתנו בתיק עע"א 5322/05, בה נדון העותר לעונש מאסר באותו עניין. הוועדה, ברוב דעות, החליטה לקבל את עתירת העותר, אולם בית המשפט המחוזי (כב' השופט הנדל, השופט המנוח ח. עמר, והח"מ), החליט לקבל את עתירת היועץ המשפטי לממשלה, מאחר והחלטת הועדה בוטלה ומאחר והעותר עבר שלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, כאשר הוחזר לשטחי הרשות הפלסטינאית בכל פעם ולאחר שהוחזר פעמיים, חדר שוב לישראל וגם ביצע לאחר אותה חדירה, עבירות של גניבת רכב והתפרצות.

בית המשפט המחוזי פסק כי:

"אדם שחודר לישראל שלוש פעמים, שוהה בה שלא כדין תוך כדי ביצוע עבירות, מהווה סכנה לציבור ולתושבי המדינה ועל כן אין מקום לשחרר אותו בשחרור מוקדם ומשעשתה כן הוועדה, היא טעתה ועל כן אנו מחליטים לבטל את החלטת הרוב ומקבלים את העתירה."

4.         בענייננו העותר עבר עבירות נוספות בעת ששהה בישראל, כפי שעבר המשיב בעעא 5322/05, ולכן הגם שהתנהגותו בכלא היתה טובה והגם שאין לו הרשעות קודמות הרי הועדה לא טעתה, בסרבה לשחררו על תנאי, מה גם שהסתמכה על פסק דיננו בעעא 5322/05, שמי שחודר לישראל מספר פעמים ושוהה בה שלא כדין תוך כדי ביצוע עבירות מלמד על עצמו שהוא מסוכן לציבור, ומי שמסוכן לציבור לא זכאי, לאור העובדות שבתיק שבפנינו לשחרור על תנאי, לפיכך נראה לי שיש לדחות את העתירה.          

_______________

                                           י. פלפל, נשיא

ס. הנשיא נ. הנדל:

אין בידי לקבוע כי החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות.

אין זו הפעם הראשונה שהעותר נכנס לארץ שלא כדין. בפעם הקודמת הוחלט שלא להעמידו לדין והוא גורש מן הארץ. הגישה המקלה של הרשויות באותו שלב, אין בה כדי לטשטש את המסקנה שהעותר לא הפנים כראוי את הלקח ומכאן, ביחד עם הרשעתו לסייע למסתנן נוסף, קם בסיס לקבוע קיומה של מסוכנות. בא כחו המלומדת של העותר הדגישה שהעותר הינו תושב ניגריה והמרחק מאותה מדינה לארץ אינו כמו המרחק של תושב מצרים או הרשות הפלסטינאית. התשובה לכך הינה אותה נקודה שהוזכרה קודם. העותר הוא אשר נכנס לארץ שלא כדין בשתי הזדמנויות, עובדה המלמדת על מוטיבציה ותכנון. נטען כי אין בכוונתו לחזור לארץ. ייתכן וכך, אך לא ניתן לדחות גישה המסיקה מסקנה על סמך נתוני העבר.

טענה נוספת הינה שהעותר אינו יכול לתקשר עם אסירים אחרים בשל מיגבלות השפה ועל כן מוטב לשחררו כי התוצאה המעשית תהא מאסר בתנאי משמורת - תנאים שיקלו עליו כי "הוא יהיה עם אנשים מארצו". לא הייתי שולל בחינת טענה זו אך מאחר ולא הועלתה בועדה כפי שהוצגה בפנינו והעותר אמור להשתחרר בכל מקרה תוך כשבועיים, לא ניתן במקרה זה לבדוק את העניין. בהתאם, הוצע למדינה במהלך הדיון להסכים לבקשה אך האפשרות נדחתה. בנסיבות אלו וכאמור וגם בשל נימוקי חברי כב' הנשיא, אינני סבור שיהא נכון לקבוע שהועדה סטתה ממתחם הסבירות.

אני מסכים לדעתו של כב' הנשיא שדין העתירה להדחות.

_______________

         נ. הנדל, סגן נשיא

כב' השופטת ר.יפה-כ"ץ: