פסק-דין בתיק עעא 1871/07

1.         העותרים מרצים עונש מאסר בן 9 חודשים בגין הרשעתם, שבאה במסגרת הסדר טיעון שהתייחס גם לענין העונש, בניסיון להצתה של רכב השייך לשוטר נשוא ת.פ. 728/06 (בית המשפט המחוזי בירושלים).

2.    ביום 28.5.07 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הועדה") לדחות את בקשת העותרים לשחרור על תנאי. החלטת הועדה ניתנה לאחר ששמעה את דברי ב"כ הצדדים ואת דברי העותרים, ועיינה, שלא בנוכחות העותרים ובא כוחם, במידעים חסוים שהוצגו בפניה, וכן קיבלה הסברים ב"דלתיים סגורות" מאנשי שב"כ. בנוסף, עיינה הועדה בחוות דעת רש"א, שהמליצה על שחרורם על תנאי של העותרים בתנאים המפורטים בחוות הדעת.

בנימוקי החלטתה כתבה הועדה, בין השאר, כדלקמן:

"כאמור לעיל, הונחה בפנינו חוברת ובה מספר עמודים לא מבוטל המכיל בין השאר מידע לגבי שני אסירים אלה.

נכון כי המידע הנ"ל לא נבדק על ידינו ואיננו יכולים לבודקו, אלא שמתוך עצמו ניתן לעמוד ולאמוד את מידת המהימנות שלו, ולדעתנו כולו ו/או לפחות חלק נכבד ממנו אמין עלינו.

צר לנו שאיננו יכולים לפרט ולו מעט מתוך המידע שהובא לעיוננו, וכל שנוכל לומר הוא שהוא מפורט דיו, עוקב ומשתרע על השנים האחרונות.

לאור האמור לעיל, איננו יכולים להתעלם הן מקיומו של המידע, הן ממהותו, והן מן המסקנה הנובעת ממנו באשר לסיכון הטמון בשני אסירים אלה".

החלטה זו היא נשוא העתירות שבפנינו.

3.         לצורך הדיון בעתירות עיינו בריכוז המידעים המתייחס, לגבי כל אחד מהעותרים, ובמספר ידיעות ספציפיות המתייחסות להפרות תנאי השחרור בערובה שבהם שוחררו העותרים בקשר לתיק הפלילי שבגינו הם מרצים את עונשי המאסר, והמתייחסות לטענתם כי מאחר וזנחו את הדרך שבה הלכו, התפוגגה הסכנה כי יבצעו בעתיד מעשים דומים.

טענות ב"כ העותרים

4. א)    הועדה טעתה בכך שלא הורתה על גילוי חלק מהחומר החסוי, ובכך שקבעה את מהימנות המידעים מבלי שבדקה אותם כלל. המידעים שהיו בפני הועדה אינם מוצלבים, מקורות המידע אינם ידועים, ואין מי שיבדוק את אמינותם.

מדובר בחומר כללי שאיננו מצביע על מסוכנותם של העותרים, ועל חשש מיידי לשלום הציבור מפניהם, ואין מחלוקת כי לא ננקטו כלל צעדים, לרבות ביצוע חקירות או הגשת כתבי אישום, בקשר לאותו חומר מודיעיני.

ב)    הועדה לא לקחה בחשבון את העובדה שהעותרים היו משוחררים בשעתו, במהלך ניהול משפטם, ולא נשמעה כל טענה באשר למסוכנותם. לא יתכן שהעותרים הפכו למסוכנים עם כניסתם למאסר למרות שלא נפתחו נגדם תיקים חדשים ולא נתקבלו לגביהם מידעים חדשים.

ג)  הועדה התעלמה מתקופת המאסר הקצרה שהוטלה על העותרים, מכך שהתנהגותם בכלא חיובית ביותר, ובכך שהודו במעשיהם והביעו חרטה, ולא בחנה את תכנית רש"א אשר נותנת מענה לשאלת המסוכנות.

כמו-כן הועדה לא בחנה את שיקומם העתידי של העותרים, למרות שמדובר בצעירים שלאחד מהם אין עבר פלילי, ולשני עבר מינורי.

ד)    הועדה חרגה מסמכותה בכך שהתייחסה בסיפא החלטתה לחומרת  המעשים של העותרים, ובכך שקבעה כי העונשים שנגזרו עליהם הם עונשים מתונים.

תגובת ב"כ משיב 3

5.   החלטת הועדה בדבר מסוכנותם של העותרים סבירה ומוצדקת, שכן נסיבות ביצוע העבירה מלמדות על מסוכנותם ועל קיום קו אידיאולוגי לאומני שגרם להם לבצע פעילות אלימה. זאת ועוד, אין עסקינן בפעילות שמקורה בהחלטה של רגע, אלא בפעילות מתוכננת, שבה הוצת רכב במקום מגורים צפוף, במטרה להטיל מורא על כוחות הבטחון. מעשי העותרים אף לא נבעו מתוך להט הרגע כתגובה לפינוי עמונה - אלא בוצעו חמישה חודשים לאחר מכן.

אשר על כן, נכונות העותרים להשתתף בביצוע העבירות, בהן פוטנציאל המסוכנות רב, מלמדת על מסוכנותם.

6.    המידע החסוי שהונח בפני הועדה מצביע על עבר עשיר של פעילות אלימה ובלתי חוקית של העותרים נגד פלסטינאים וכוחות בטחון. מידע זה נבחן לא רק על ידי הועדה, אשר קיבלה הסברים מפי אנשים הבקיאים במקורות המידעים, אלא גם על ידי ערכאות שיפוטיות, לרבות בית המשפט העליון, שדן בבקשת העותרים לצאת לחופשות ולהסיר את סיווגם כאסירים בטחוניים.

מדובר איפוא, במידעים שמתבססים על נתונים עכשוויים, ומצביעים על מסוכנות עכשווית של העותרים.