פסק-דין בתיק עעא 1258/07

1.         העותר מרצה 13 שנות מאסר ותשעה חודשים בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, עבירות בנשק, גניבה, שימוש ברכב ללא רשות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, גניבה ומסחר ברכב נשוא ת.פ. 155/98 (ביהמ"ש המחוזי בחיפה) וע"פ 8800/99 (ראה נספחים א' ו- ב' לעתירה), ובגין הרשעתו בעבירות של תקיפה חבלנית, איומים, ביזוי, שיבוש הליכי משפט והפרת הוראה חוקית, נשוא ת.פ. 5767/00 (בימ"ש השלום בחיפה).

2.         ביום 24.1.07 דחתה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") את בקשת העותר לשחרור על תנאי לאחר שקבעה כדלקמן:

" מאחר והועדה שקלה את טענות ב"כ היועמ"ש והסניגור ומאחר ועיינה בתיקו של האסיר והמסמכים שהוגשו, ולא התעלמה כלל מעברו הצבאי והעזרה שהושיט האסיר למשטרה והשינוי שעבר במהלך המאסר, הגיעה למסקנה ששחרורו יהווה סכנה לשלום הציבור, ביחוד לאור חומרת העבירות בהן הורשע והתנהגותו במהלך מאסרו, כאשר מצא לנכון לברוח ממשמורת חוקית ולגנוב נשק ורכב, דבר שמצביע על אופיו של האסיר ומסוכנותו לציבור באם ישוחרר.

מצאנו תחילתו של שינוי לטובה בהתנהגותו של האסיר, אך ביסוסו של השינוי ועומקו יוכל להתקיים בתהליך הדרגתי בתוך כתלי הכלא עם השתלבותו במהלך המאסר בתכניות השיקום".

(ראה נספח א' לעתירה)

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

3.         ב"כ העותר טוען שתפקודו של העותר בכלא הוא בד"כ חיובי, הוא התחרט על מעשיו ולמד את הלקח מהם. במהלך מאסרו הוא שיתף פעולה עם המשטרה, השתתף בקורסים ובסדנאות, ויצא לחופשות סדירות עם הגבלות מזעריות (ראה נספחים ד-ז לעתירה).

4.         ב"כ העותר טוען שהוועדה טעתה כשייחסה משקל לדו"חות המשמעת שנרשמו נגד העותר, שכן מדובר בעבירות משמעת קלות, כשקבעה ששחרורו עלול לסכן את הציבור. אין לעותר הרשעות קודמות, וזה מאסרו הראשון. הועדה לא בחנה לטענתו את תוכנית השיקום שהציע העותר, אשר אושרה ע"י רש"א (ראה נספח ח' לעתירה), וקבעה, כאמור, כי העותר חייב לעבור תהליך שיקומי בבית הסוהר בטרם ישוחרר.

5.         ב"כ העותר הציג בפנינו, כמו בפני הוועדה, מכתב של עו"ס כלא שאטה לפיו העותר עבר תהליך שינוי והתבגרות בבית הסוהר, והיא ממליצה על הגשת תוכנית לוועדת שחרורים שתכלול פיקוח.

כמו-כן הציג העותר תוכנית שיקום מעודכנת שהוכנה לעותר ע"י "עמותת החסד" מיום 4.6.07, הכוללת שהייה ופיקוח בהוסטל במשך שנה משחרורו, השתלבות במסגרת תעסוקתית, טיפול פרטני עם עו"ס ההוסטל, ושיחות בהוסטל גם לאחר תום תקופת הפיקוח.

6.         ב"כ המשיב 2 מבקש לדחות את העתירה לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר, כפי שעולה מהעבירות שביצע בתחומים שונים בגינן הוא מרצה את מאסרו, ולאור התנהגותו השלילית במהלך מאסרו.

לטענת ב"כ משיב 2 קיומה של תוכנית שיקומית של רש"א לא מחייבת את שחרורו המוקדם של העותר, ונוכח מכלול נתוניו, מן הראוי שימשיך בהליכי השיקום בהם החל בבית הסוהר.

7.         בתום הדיון ביום 6.6.07 דחינו את המשך הדיון על מנת לקבל את התייחסות גורמי השיקום בשב"ס באשר לשילובו של העותר בתוכנית שיקום בבית הסוהר.

מדיווח קציני טיפול ושיקום במחוז צפון בשב"ס עולה שעניין שיקומו של העותר נידון בוועדת שיקום ביום 27.3.06. הוועדה סברה שהעותר אמנם התחרט על מעשיו אך הוא לא רכש כלים מספיקים להתמודד עם מצבי מצוקה, ובמידה ויעבור תהליך טיפול משמעותי ולא יקבל שליש יידון עניינו בוועדת השיקום 42 חודשים לפני תום מאסרו המלא.

8.         עיון בכתבי האישום שבקשר אליהם מרצה העותר את עונש מאסרו, שאחד מהם מתייחס לעבירות שביצע כאשר נמלט משוטרים שליוו אותו לכלא שאטה, מלמד על מסוכנותו של העותר, גם אם אין לו עבר פלילי לפני כן.

אמנם ממכתבה של עו"ס כלא שאטה בו היה אסיר העותר עד אוקטובר 2006, עולה שחל שינוי לטובה בהתנהגותו (לאחר שעד אז עבר 4 עבירות משמעת), אך על מנת להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו לאחר שישוחרר, מן הראוי שיעבור תהליך שיקומי במסגרת שב"ס, במיוחד כאשר נותרו כשבע שנים עד לתום מלוא תקופת מאסרו.

9.         אמנם התוכנית השיקומית שהוכנה עבור העותר ע"י "עמותת החסד" אושרה ע"י רש"א, אך אין בה כדי להפיג את מסוכנותו של העותר באם ישוחרר בטרם יעמוד למבחן כאשר ישתלב (באם יהיה ראוי לכך) בהליך שיקומי בבית הסוהר.

10.       לאור כל האמור לעיל החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי סבירה ומוצדקת, ואנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ד בתמוז, תשס"ז (10 ביולי 2007).