פסק-דין בתיק עעא 1230/07

1.         העותר מרצה שלושים שנות מאסר בגין הרשעתו בשני מעשי רצח במהלך שוד בחבורה נשוא ת.פ. 271/81 (בימ"ש מחוזי ת"א - יפו), לאחר שזוכה בביהמ"ש המחוזי והורשע בביהמ"ש העליון בע"פ 378/82 (ראה נספחים ב' ג' לתגובת ב"כ משיב 2. להלן: " התגובה").

2.         ביום 19.1.03 דנה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") בבקשת העותר לשחרור מוקדם, והחליטה לדחות אותה לאחר שקבעה כי עניינו לא נופל במסגרת סעיף 12(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2002 (להלן: " החוק"), ולאור חוו"ד מב"ן בדבר הסיכון הגבוה לחזרתו למעשים הפליליים (ראה סעיף 7 להחלטה שצורפה כנספח ד' לתגובה).

ערעור שהגיש העותר על ההחלטה הנ"ל התקבל במובן זה שבהסכמת ב"כ משיב 2 הוחזר הדיון לוועדה על מנת שמב"ן תבחן את המקרה לאור פס"ד אסלאן (ראה פסה"ד בעע"א 1620/03 שצורף כנספח ה' לתגובה).

3.         ביום 17.6.04 דנה הוועדה פעם נוספת בבקשת העותר לשחרור מוקדם והחליטה לדחות את הבקשה. בהחלטתה כתבה הוועדה כדלקמן:

"א. לאור כל האמור לעיל - ולאחר שעיינו, לצד החומר שנפרש בפנינו במהלך הדיון, גם בתגובה המאוחרת של בכ' האסיר - נראה לנו, כי לא נוכל להגיע לכלל קביעת מימצאים מוצקים בדבר רמת ואופי ה"מסוכנות" של האסיר לאחר שחרורו, מבלי להעמיד נושא זה בבקורת ה"מציאות" באמצעות המיתווה שהוצג ע"י דר' בירגר.

ב. שירות בתיה"ס מתבקש, איפוא, לעשות את כל הדרוש ע"מ לפתוח בהליכי "בדיקת המסוכנות", שפורטו ע"י דר' בירגר ב"מיתווה הבקורת" שהוצג על ידו כמנגנון הכנה לשחרורו המוקדם של האסיר, בשלושת המסלולים הבאים: האחד - השמה במסגרת כליאה פתוחה וחופשית ככל שניתן; השני - הענקת חופשות הולכות ומתארכות בהדרגה; והשלישי - שילוב בהליכי שיקום פרטני ושיקום קבוצתי. והכל, כמובן, תוך קיום מעקב, בקרה ושליטה, כפי שאלה יתחייבו מהנחיות שיתן בהקשר זה דר' בירגר, בהתחשב במחלת הנפש בה לוקה האסיר.

ג. בשלב זה, הבקשה נדחית. האסיר יוכל לחזור ולפנות את הוועדה בתום שנה מהיום, בבקשה לקיים דיון חוזר בעניינו, על רקע תוצאות הנקיטה במיתווה הבקורת האמור".

(ראה נספח ז' לתגובה)

4.         העותר הגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל וביהמ"ש דחה את הערעור לאחר שדחה טענת ב"כ העותר שהעותר לא זקוק לטיפול נפשי בשל הרמיסיה שחלה במצבו, או כי אינו יכול לקבל כל טיפול בשל התכחשותו לעבירות.

ביהמ"ש הביע תקווה שיינקטו כל האמצעים לבצוע התוכנית שהותוותה בחוות דעתו של ד"ר בירגר ממב"ן, כך שבבוא הוועדה לחזור ולבחון את שחרורו המוקדם של העותר ניתן יהיה להתייחס למימוש התוכנית בפועל (ראה פסה"ד בעע"א 2294/04 שצורף כנספח ח' לתגובה).

5.         ביום 17.12.06 דנה הוועדה בבקשה נוספת של העותר לשחרור מוקדם, לאחר שהדיון נדחה על מנת לבחון שילובו של העותר במסגרת שיקום בכלא, ולאחר שהתקבלו חוו"ד ועדת שיקום וחוו"ד מב"ן (ראה נספחים ו ו- ז' לתגובה), והחליטה לדחות את הבקשה.

בסעיף 10 להחלטה כתבה הוועדה כדלקמן:

" לאור כל האמור לעיל מחליטה הוועדה:

• א.    בקשת האסיר לשחרור מיידי על תנאי על בסיס "סל שיקום" ללא קיום הליך הכנה כלשהו נדחית.
• ב.     על האסיר להשתתף ב"הכנה אישית" בלויית עו"ס, הן כהכשרה להשתתפות בהליכי שיקום קבוצתי ופרטני, והן כהכנה לשחרור על תנאי על בסיס "סל שיקום"; שלטונות שב"ס מתבקשים לאפשר קיומה של ה"הכנה" האמורה.
• ג.      בתום תקופת ה"הכנה האישית" ובהתאם לתוצאותיה ולחוו"ד של ד"ר בירגר - אליו יועברו התוצאות - יוכל האסיר לחזור ולפנות אל הוועדה בבקשה לדיון חוזר בשחרורו על תנאי".

(ראה ההחלטה שצורפה כנספח א' לעתירה ולתגובה).

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

טענת העותר

החלטת הוועדה בלתי סבירה מהנימוקים כדלקמן: