פסק-דין בתיק עעא 1192/06

1.         העותר מרצה שלוש שנות מאסר בגין ת.פ. 2784/99 (בימ"ש השלום בירושלים), שבו הורשע בקבלת דבר במרמה, זיוף מסמך כדי לקבל דבר, עדות שקר, בדוי ראיות והדחה בעדות, ונידון ביום 3.3.03 לשלושים חודשי מאסר, שנת מאסר ע"ת, קנס בסכום אלף ש"ח ופצוי בסכום 350,000 ש"ח. ובגין ת.פ. 1059/99 (בימ"ש השלום בירושלים), שבו הורשע בעבירות של זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט ובדוי ראיות ונידון ביום 8.12.04 לשנת מאסר בפועל, מתוכה 6 חודשים מצטברים למאסר בפועל שהוטל עליו בת.פ. 2784/99 הנ"ל, וחצי שנת מאסר על תנאי (ראה נספחים ב' לתשובת המשיב 2).

2.         ביום 16.1.06 החליטה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") לדחות את בקשת העותר לשחרור מוקדם לאחר שקבעה כי שחרורו על תנאי יסכן את שלום הציבור.

בקביעת מסוכנותו של העותר הסתמכה הוועדה על המעשים בגינם הוא מרצה את מאסרו; על עברו הפלילי בגין עבירות מרמה, רכוש, סמים ועבירת אלימות במשפחה (אלמ"ב) החל משנת 1973, כמו גם על המאסרים שריצה; על התנהגותו השלילית בבית הסוהר, כשהוא מסרב לקבל טיפול במחלת השחפת מטעמים מניפולטיביים, ועל חוות דעת אלמ"ב שאינה ממליצה על שחרורו המוקדם בשל רמת מסוכנותו הגבוהה.

3.         לאחר שביהמ"ש עשה מספר נסיונות לקיים את הדיון בנוכחות העותר או לקיים את הדיון בשיטת הוידאו קונפרנס, כאשר העותר נמצא בבית הסוהר, התקיים הדיון בהעדרו של העותר בשל מחלתו, וזאת בהסכמתו ובהסכמת בא כוחו.

מיד בתום הדיון נשלח לעותר בפאקס פרוטוקול הדיון, והעותר הגיב בפאקס ששלח ממקום מאסרו על הדברים שנאמרו בדיון. ב"כ הצדדים הגישו גם הודעות בכתב לגבי פסה"ד בת.פ. 3948/01 (בימ"ש השלום בירושלים) שיוחס ע"י ב"כ המשיב 2 בטעות לעותר.

4.         העותר טוען כי הוועדה טעתה כאשר התעלמה מרישומי המאסרים שצורפו כנספח ג' לעתירה, לפיהם אין לו עבר פלילי מכביד, וטעתה בכך שייחסה חשיבות לחוות דעת וועדת אלמ"ב, למרות שאינו מרצה את מאסרו בגין עבירות אלו, ובכך שהתעלמה מהיותו סייען שב"כ ששוקם ע"י מדינת ישראל.

לטענת העותר הוועדה טעתה כשלא ייחסה חשיבות למצבו הגופני הקשה, בהיותו סובל ממחלת השחפת, ובכך שלא קיבלה את טענתו כי אינו מסרב לקבל טיפול במחלתו.

בתגובתו לטיעונים שהועלו בדיון, כמו גם במכתב ששלח לביהמ"ש ביום 2.2.06, הביע העותר חרטה על מעשיו וביקש "להציל את חייו למען הצדק", בהתחשב בתרומתו לבטחון המדינה במשך 30 שנה, במחלתו הסופנית, ולמען ארבעת ילדיו שחיים עם גרושתו.

5.         ב"כ המשיב 2 תומך בהחלטת הוועדה בהיותה מוצדקת וסבירה שכן נסיבות ביצוע העבירות ע"י העותר מלמדות, לדעתו, על היות הנאשם עבריין מירמה מתוחכם, שלא התחרט על מעשיו ולא פיצה את קורבנותיו. עברו הפלילי, הכולל 28 תיקים בהם ביצע עבירות מרמה, תומך גם הוא במסקנת הוועדה לפיה הוא מסוכן.

לטענת ב"כ המשיב 2, העותר אמנם סובל מחולניות ממשית, אך סירובו לקבל טיפול מלמד על אישיותו המניפולטיבית ועל הסכנה שהוא עלול לגרום לסביבתו אם יסרב לקבל טיפול גם לאחר שחרורו מהמאסר. כל זאת בנוסף למסוכנותו החד משמעית כלפי קרוביו, כפי שקבעה וועדת אלמ"ב.

ב"כ המשיב 2 הציג בפנינו את הדו"חות החסויים של ועדת אלמ"ב, מידע חסוי על התנהגותו של העותר בבית הסוהר, ומסמכים רפואיים של ד"ר שטרית וד"ר טרייזר מקופ"ח "מכבי".

דיון

6.         סעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: " החוק") קובע כי בבוא הוועדה להחליט על שחרורו המוקדם של אסיר היא תשקול את הסיכון שצפוי משחרורו לשלום הציבור ותביא בחשבון בין שאר הנתונים, את " העבירה בשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה הקשה ותוצאותיה...".

(ראה ספרו של א. שרון, שחרור מוקדם ממאסר, הוצאת נבו, עמ' 160-158 והפסיקה המוזכרת שם).

עיון בגזרי הדין בת.פ. 2784/99 ובת.פ. 1059/99 (בימ"ש השלום בירושלים), בגינם מרצה העותר את מאסרו, מלמד על מסוכנותו לרכוש הציבור, שכן במקרה נשוא ת.פ. 2784/99 תכנן העותר בתחכום רב את מעשיו, והפך את המתלונן לאדם נרדף שנזקק לחסדי אחרים, וזאת לאחר שהוציא ממנו במרמה את כל רכושו, תוך שהוא מתעלם בצורה בוטה ממצבו הבריאותי והנפשי ומנצל את חולשותיו ואמונו בו.

בנוסף לכך הדיח העותר במקרה נשוא אותו תיק ובמקרה נשוא ת.פ. 1059/99 עדים להעיד עדות שקר, וזייף מסמכים משפטיים. בת.פ. 1059/99 ניסה העותר להונות את בג"צ, כאשר הגיש לביהמ"ש העליון מסמך מזויף שתומך לכאורה בעתירתו.

מגזרי הדין עולה שבתי המשפט התחשבו לקולת עונשו של העותר בתרומתו רבת השנים לבטחון המדינה, במחלתו, במצוקתו ובמצוקת משפחתו כאשר הוא נתון במאסר, אך קבעו שאלה מתגמדים נוכח חומרת מעשיו, אשר בביצועם, כאמור, לא הודה.

היום, העותר מביע אומנם חרטה ומבקש סליחה על מעשיו, אך הוא לא שילם את הפיצוי בסכום של 350,000 ש"ח שהוטל עליו לשלם למתלונן בת.פ. 2784/99.

7.         הוועדה התחשבה בקביעת מסוכנותו של העותר גם בעברו הפלילי, כפי שהיא מוסמכת לעשות עפ"י הוראות סעיף 9(3) לחוק.

באשר לעברו הפלילי של העותר קיימת מחלוקת בין הצדדים, כפי שהיתה גם בבתי המשפט שהטילו על העותר את עונשי המאסר אותם הוא מרצה כעת.