פסק-דין בתיק עעא 1142/06

1.         העותר מרצה 28 שנות מאסר בגין הרשעתו בתיקים כדלקמן:

(א)       בתיק 33/89 (ביהמ"ש הצבאי בלוד) הורשע העותר בעבירות של חברות בהתאגדות אסורה, זריקת רימון והחזקת רימון וכלי יריה וביום 17.6.85 נידון ל- 17.5 שנות מאסר.

(ב)       בתיק 183/89 (ביהמ"ש הצבאי בלוד) הורשע העותר בעבירות של חברות בהתאגדות בלתי מותרת ושותפות לנשיאת כלי יריה, וביום 13.11.85 נידון לעשר שנות מאסר במצטבר למאסר הנ"ל.

(ג)        בת.פ. 1528/97 (בימ"ש שלום באשקלון) הורשע העותר בניסיון בריחה מבית הסוהר ונידון לשנתיים מאסר, מתוכן חצי שנה מצטברת למאסרים הנ"ל.

(ראה נספחים א-ג לעתירה)

2.         בחלוף שני שליש מתקופת מאסרו הגיש העותר שתי בקשות לשחרור מוקדם, אך ועדת השחרורים שליד כלא "אשל" דחתה את בקשותיו, ועתירות שהגיש כנגד החלטותיהן נדחו או נמחקו (ראה נספחים ד'-יג' לעתירה).

העותר הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, אך טרם התקבלה החלטה בבקשה זו (ראה נספחים יד'-טו' לעתירה).

3.         לאחר שהעותר הועבר מכלא אשל לכלא ניצן ביקש העותר לקיים דיון חוזר בבקשתו להשתחרר שחרור מוקדם, וביום 22.12.05, לאחר שקיימה דיון חוזר בנוכחות ב"כ הצדדים והעותר ועיינה במיידעים חסויים ובחוות דעת שב"כ, החליטה וועדת השחרורים (להלן: " הוועדה") לדחות את הבקשה. הוועדה קבעה כי העותר אינו ראוי לשחרור על תנאי, ושחרורו על תנאי יסכן את הציבור (ראה נספח יח' לעתירה).

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

טענות העותר

1.         ההחלטה מבטאת אפליה בולטת כלפי המגזר הערבי בהיבט של אכיפת החוק ומיצוי מלוא חומרת הדין כלפי אסירים ממוצא ערבי, במיוחד כשמדובר בערבים ישראלים כמו העותר.

2.         ועדות השחרורים שדנו בעניינו של העותר ביטלו את שיקול דעתן, והמירו אותו בעמדת גורמי הבטחון שהחליטו למנוע את שחרורו המוקדם של העותר למרות שעשרים מנכבדי קהילת ערביי יפו מוכנים לערוב לקיום תנאי שחרורו המוקדם.

3.         הוועדה קיפחה את זכויותיו של העותר בכך שלא איפשרה לו או לבא כוחו לעיין בחומר החסוי עליו הסתמכה, לא הזמינה לחקירה את גורמי הבטחון שהמציאו את החומר החסוי, ולא בדקה את אמיתות החומר והאקטואליות שלו.

4.         הוועדה לא נתנה משקל ראוי לתקופת המאסר הארוכה של 22 שנה אותה כבר ריצה העותר.

5.         הוועדה לא נתנה משקל ראוי להתנהגותו החיובית של העותר בבית הסוהר, לאחר שחלפו 10 שנים מאז שניסה לברוח, ומאז לא ביצע עבירות משמעת, וכן התעלמה הוועדה מחרטתו על מעשיו.

6.         הוועדה לא נתנה משקל לאפשרויות שיקומו של העותר בסיוע בני משפחתו, ולכך שהעותר מבקש להינשא לארוסתו ולהקים איתה משפחה.

7.         הוועדה טעתה כשקבעה שהעותר מסוכן, שכן הוא אינו מעורב עוד בפעילות עויינת, ובשנה האחרונה אף לא שוחח עם כל גורם שעלול להיחשב ע"י גורמי הבטחון כ"איום בטחוני".

8.         הוועדה שגתה כשנתנה משקל רב בהחלטתה לדברים שנרשמו בטעות בפרוטוקול לפיהם ב"כ העותר אמר, בהקשר לעותר, שאינו יכול להוכיח העדר מסוכנות מצידו. 

עמדת משיב 2

1.         העותר מרצה 28 שנות מאסר בגין עבירות בטחוניות-אידיאולוגיות בעיקרן, וגם אם זריקת הרימון לבית העסקן היפואי בוצעה על רקע פלילי אין בכך כדי להקטין את מסוכנותו.

בהיות העותר אסיר הוא ביצע עבירות בטחוניות, והיה שותף לנסיון בריחה מהכלא. כמו כן, יש לעותר עבר פלילי בעבירות אלימות וסמים עובר לביצוע העבירות בגינן הוא מרצה את מאסריו.