פסק-דין בתיק עעא 1066/06

1.         העותרת מרצה שש שנות מאסר בגין ביצוע עבירות של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי, נשוא ת.פ. 259/02 בביהמ"ש המחוזי בחיפה (ראה כתב האישום המתוקן וגזה"ד שצורפו לעתירה), והיא עותרת כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") שלא לשחרר אותה על תנאי לאחר שריצתה למעלה משני שליש ממאסרה.

הוועדה דחתה את בקשת העותרת בהחלטה נשוא העתירה, וזאת לאור חומרתן של העבירות בהן הורשעה, הסכנה לבטחון המדינה ולשלום הציבור עם שחרורה המוקדם, ולאור הדו"חות החד-משמעיים של שב"כ ושב"ס שהוצגו בפני הועדה ואף הוצגו בפנינו.

2.         באשר לחומרתן של העבירות בהן הורשעה העותרת טוען ב"כ העותרת בסעיפים 8 ו- 18 לעתירה, שהעותרת הורשעה בעיקר על כך שלא דיווחה על התוכנית לבצע פיגוע בישראל, שלא היה נמנע גם לו דיווחה עליו, מאחר ולא ידעה שהוא אמור להתרחש, ושהקשר בינה לבין מועתז שנזכר בכתב האישום היה קשר חברי בלבד, ולפני מעצרה היא עבדה ולא לקחה ברצינות את החדרת המחבלת המתאבדת.

3.         איננו מקבלים טענות ב"כ העותרת בכל הקשור לנסיבות שקשורות בהתנהגותה של העותרת נשוא כתב האישום, שבגינה היא מרצה את מאסרה. די בענין זה לצטט את שאמר ביהמ"ש המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט י. עמית) בסעיפים 7-6 לגזר דינו בענין זה:

"6... צא ולמד כי לנאשמת הייתה ידיעה ממשית וקונקרטית על סכנה ברורה ומיידית. ידיעתה של הנאשמת לא באה לה על דרך האקראי, אלא בהמשך וכתוצאה מקשר רציף ומתמשך עם חברי ארגון טרור. הנאשמת הייתה גם יכולה לשוות נגד עיניה את התוצאות של הפיגוע הרצחני. זוכרים אנו שבאותם ימים, ובתקופה לא רחוקה עסקינן, מלאו מסכנו דם, ועיתוננו נטפו כותרות אדומות, והפיגועים התדפקו מדי יום על ספנו באמצעי התקשורת השונים. כל זאת ידעה הנאשמת ונצרה בלבבה, ורק את אחותה שיתפה בסודה, ואף זאת, בדרך של התלהבות והזדהות.

7. בנקודה זו, אתייחס לטענתו של הסניגור המלומד, כי יש לראות את מחדלה של הנאשמת, בהקשר החברתי-אישי. בכך רמז הסניגור, כי הנאשמת נתפתתה כבחורה צעירה וחסרת נסיון, והלכה שבי כפתייה אחרי מה שנראה לה כתחילתו של קשר רומנטי עם מועתז או עם אחרים.

אני נכון להניח כי גם לכך הייתה השפעה על הנאשמת. ברם, העובדות מלמדות כי הכתובת נרשמה על הקיר, תרתי משמע. לא מדובר אך בעבירה שנעשתה על רקע אישי, אלא, וצר לנו לקבוע כך. העבירה נעשתה על רקע אידיאולוגי-לאומני, כפי שעלה מהכתובות שרשמה הנאשמת על קיר חדרה.

עבירה כנגד בטחון המדינה, היא עבירה חמורה כשלעצמה. רקע אידיאולוגי-לאומני, אך מוסיף נופך של חומרה לעבירה, לכל עבירה שהיא, וללא קשר כלפי איזו קבוצה לאומית היא מכוונת ".

4.         באשר למסוכנותה של העותרת שנקבעה על סמך המידעים, טוען ב"כ העותרת שהוועדה לא התחשבה בכך שהעותרת מתנהגת למופת בבית הסוהר, איננה משתייכת לארגון עויין כלשהו, ומסוכסכת עם אסירות החברות בארגונים עויינים.

כמו-כן מפנה ב"כ העותרת לעברה הנקי של העותרת, ולכך שהיא מופלית לרעה לעומת אסירות בטחוניות אחרות ששוחררו ממאסר בטרם חלפה מלוא תקופת מאסרן.

5.         ב"כ המשיבים מתנגדת לשחרורה על תנאי של העותרת לאור נסיבות התנהגותה בגינה היא מרצה את מאסרה, ומאחר והתנהגותה בבית הסוהר, כפי שעולה מהמידעים החסויים וחוות דעת שב"כ, מלמדת שלא זנחה את הרקע האידיולוגי שעמד בבסיס התנהגותה.

לטענת ב"כ המשיבים התנהגותה של העותרת בבית הסוהר שלילית, שכן היא מעורבת בהפרות סדר ומשמעת, וניתן ללמוד מאירועים אלה על מסוכנותה.

6.         עיון בחוות דעת שב"כ מלמד שהעותרת לא זנחה את המניעים האידיולוגים שעמדו מאחורי ביצוע העבירות בהן הורשעה, ולא למדה את הלקח מהעונש שהוטל עליה, וכי בזמן שהותה בבית הסוהר היא משתייכת לארגון עויין המבצע פיגועי התאבדות בארץ (ראה סעיף 5 לחוות הדעת).

7.         גם מהמידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו עולה שהעותרת נוטלת חלק פעיל בפעילות של ארגון עויין אליו היא משתייכת בבית הסוהר, פעילות שגרמה לתקריות אלימות בינה לבין אסירות אחרות ולהפרות משמעת אחרות, שבגין חלקן היא הועמדה לדין משמעתי.

8.         מאחר והעותרת ביצעה את המעשים בגינם היא מרצה את עונש המאסר מנימוקים אידיולוגיים, ומאחר והיא עדיין מתנהגת באופן שלילי מאותם נימוקים חלה עליה חזקת המסוכנות שלא נסתרה על ידה.

בבג"צ 1920/0 ח"כ גלאון נ. ועדת השחרורים פד"י נד(2) 313 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

" ... ישנם סוגי עבירות, אשר אופיים החמור והמיוחד ודרך ונסיבות ביצוען, עשויים להצביע, כשלעצמם, על מסוכנותו של האסיר ועל החשש מפגיעה בבטחונו של הציבור כפועל יוצא משחרורו המוקדם (ראו בג"צ 281/61 שם טוב נ' ועדת השחרורים...).

עבירות המבוצעות על רקע לאומני-אידיאולוגי עשויות, בנסיבות מסויימות, להכנס לגדר זה".

9.         לאור מסוכנותה של העותרת, כפי שהוכחה במעשים שביצעה ממניעים אידיולוגיים ובהתנהגותה השלילית בין כותלי בית הסוהר, צדקה הוועדה בהחלטתה שלא לשחרר את העותרת על תנאי.